האומם אנו מאושרים? נקודה קטנה למחשבה
מדוע אנחנו זוכרים את הזקנים בני הדור שעבר, מחייכים תמיד, נינוחים. ומדוע אנו מביטים סביבנו ורואים את כולם אצים ורצים, דואגים ועצבניים, חסרי מנוחה ומרגוע. למה?
מדוע אחוז הגירושין הגדול ביותר הוא בקרב העשירים השבעים, שיש להם הכול?
מדוע הפסיכיאטרים מתפרנסים בעיקר מבני החוג הנוצץ?
מדוע בסקנדינביה - ארץ הרווחה והחופש, הפורקן וההתפרקות - אחוז ההתאבדות הוא הגבוהה ביותר?
מדוע "ילדי השמנת" אינם מאושרים צורכי סמים, הולכים לשוטט ביערות האמזונס ולטפס בהרי ההימליה. ממה הם בורחים, מה חסר להם?
נוהגים לקרוא לחברה שלנו "חברת השפע". נשמע מוגזם?
הבה נתבונן: הכרתי אנשים מהדור הקודם שהיו שומרים בקפדנות מסמרים ישנים, חלודים ומעוקמים, אולי יצטרכו להם. שהיו גונזים קטעי חבלים, אולי יצטרכו לארוז חבילה.
מרן "החזון איש" זצ"ל כתב בספרו ההלכתי שאין לפתוח קופסת סרדינים בשבת משום שעל ידי כך היא נעשית לכלי "והרבה בני אדם דעתם על הקופסא להשתמש בה, להניח בה סבון או מסמרים, וכיוצא באלו". אמנם כן, הכול היה בצמצום. מי חשב על כלים חד פעמיים? על פחיות שתייה? על שקיות פלסטיק לכל מטרה?
החיים היום נראים כגן עדן לעומת החיים בדור שעבר. לחיצת כפתור והחדר מואר. עוד כפתור - ועולה להבא מן הכריים. כפתור אחר - והחימום, או הקירור מתחילים לפעול.
זוכרים את ארגז הקרח הישן את חצאי הבלוקים שהיו נושאים במלקחיים, מגירת המים שהיו מרוקנים?
באיזה בית אין כיום מקרר חשמלי נו פורסט?
ושכחנו את המים הזורמים בברזים, ומערכת הביוב. והטלפון בכל בית. הפלאפון בכל כיס. מחשב, מכונית. "חברת השפע" במלא מובן המילה.
אז, רגע אחד: האומנם זה עושה אותנו יותר מאושרים מאבותינו?
מדוע אנחנו זוכרים את הזקנים בני הדור שעבר, מחייכים תמיד, נינוחים. ומדוע אנו מביטים סביבנו ורואים את כולם אצים ורצים, דואגים ועצבניים, חסרי מנוחה ומרגוע. למה?
שמא תאמרו: משום שאנו עובדים קשה, יגעים להשגת הישגים, לכסות את משיכת היתר, לשלם משכנתא. אבל לו היינו פנויים מעבודתנו, כמו אדם הראשון בגן העדן, היינו מאושרים בתכלית!.....
האומנם כן הוא? אז מדוע אחוז הגירושין הגדול ביותר הוא בקרב העשירים השבעים, שיש להם הכול?
מדוע הפסיכיאטרים מתפרנסים בעיקר מבני החוג הנוצץ?
מדוע בסקנדינביה - ארץ הרווחה והחופש, הפורקן וההתפרקות - אחוז ההתאבדות הוא הגבוהה ביותר?
מדוע "ילדי השמנת" אינם מאושרים צורכי סמים, הולכים לשוטט ביערות האמזונס ולטפס בהרי ההימליה. ממה הם בורחים, מה חסר להם?
היודעים מה התשובה לכל זה?
כי יש לנו תפיסה מעוותת של גן העדן.
אם ישאלונו: מהו גן העדן?
נענה: עצים, פרחים, ציפורים, פרפרים. זה נפלא, אבל זה לא העיקר! אושרו של האדם אינו נובע מהעולם שסביבו הוא קורן מתוכו פנימה! מה היה גן העדן של אדם הראשון? הוא עצמו יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, בלא חטא, כולו זוהר, קדושה וטוהר! אם האושר קורן מבפנים - הוא מסתייע גם בתנאים החיצוניים, שלא יעכירו את רוחו. שלא יעציבוהו, ולא יטרידוהו. אבל אם מבפנים זה חלול, או גרוע מזה רקוב, אז לא יעזור דבר. ולהפך, הבטלה והשפע יהיו אם על חטאת, ויגרמו לניוון ולהתפקרות.
האסון הגדול של תקופתנו הוא שמחפשים את הסיפוק בחוץ. בדברים שסביבנו: אולי מכונית חדשה תגרום לאושר? אולי אם יקנו מיקרוגל או מייבש כביסה, נברשת או תכשיט, אולי יהיו החיים מאירים וזוהרים יותר? אולי יהיה לנו פנטהאוז, או נבנה וילה. ואולי חלילה, אם נפרק את התא המשפחתי הזה ונחפש שותפות אחרת.
וזו תפיסה כל כך מעוותת, שגויה, פסולה ושקרית. כי היא מחפשת את האושר בחוץ - במקום לחפש אותו בפנים!!!
בעל ה"ישמח משה" זצ"ל כתב בספרו שבחלומו ראה עצמו בשמיים ופגש באחד התנאים עומד ולומד תורה.
פנה אליו ושאלו: יסלח לי מר, היכן נמצא גן העדן? והתנא הורה בידו על ליבו ואמר לו: "כאן בתוכי"!!!
הגמרא (ב"ב י"ז ע"א) אומרת שהאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב זכו לחיים מעין עולם הבא. היכן? כאן, בעולם הזה, באוהליהם! בלי חשמל בלי מיים זורמים, בלי מכונית ופלאפון. כי גן העדן שכן בליבם!
הוי אומר: לא האדם גורש מגן העדן, אלא גן העדן גורש ממנו!
ובכל מצווה,
בכל שיעור תורה,
בכל מעשה טוב,
בכל הארת פנים לזולת,
בכל הבנת הזולת,
בכל נשיאה בעול ביחד עם הזולת,
אנו חוזרים אל גן העדן, מחזירים פיסה ממנו לליבנו!
יועץ רוחני, מרצה בכיר בארגונים שונים ובמקומות ואירועים פרטיים בכל הארץ לפי תיאום מראש. השיחות מרתקות ומאתגרות את הקהל למחשבה ועניין. מתובלות בסיפורים אמיתיים הנמסרים בצורה מעניינת אותנטית ובלתי נשכחת.