ישנם ארבעה סוגי התנהגות שמאפיינים אנשים.

על מה אתה מדבר בדיוק?

בזמן האחרון אתה עסוק במחשבות על המאפיינים והשוני של התנהגויות האנשים. אני כאן כדי לבאר ולסייע.

תודה, אבל חשבתי שדיברנו על זה. יש לכל אחר אפשרות לבחור באור או בפחד ואילו הבחירות שלנו.

נכון, אתה צודק. אילו הבחירות ואילו המניעים של ההתנהגות האנושית. האם זה ענה לך על כל השאלות?

לא לגמרי, קשה לי להפוך את זה להבנה מעשית של ההתנהגויות והבחירות אותם עושים אנשים. לדוגמא, אני רואה אנשים שבוחרים בפחד, אך ההתנהגויות שלהם שונות בצורה קיצונית. חלק פשוט עוצמים עיניים ומתעלמים מכל דבר שקצת לא מסתדר להם. לעומתם, יש אילו שמזהים שיש משהו אחר ויוצאים מגדרם כדי לתקוף ולבטל אותו. קשה לי להסביר את ההבדל בין ההתעלמות הפסיבית לאבחנה התוקפנית רק דרך הבחירה בין אור ופחד כי שניהם בוחרים ופועלים מתוך פחד.

הבחירה בפחד או באור היא הבחירה במניע המרכזי שלכם. לאחר שבחרתם את המניע עליכם לבחור את התפקיד שתמלאו בחייכם. הבחירה הזו יכולה לעזור לך להבין את ההבדלים בהתנהגות שלך ושל האנשים, בעיקר כאשר הם נתקלים במצב שמאתגר את התפיסה שלהם את המציאות.

מדוע דווקא בנקודות אלו?

כי נקודות אילו הן נקודות המשבר בחייכם. למדתם כבר שמשבר הוא גם נקודת סכנה וגם נקודת הזדמנות ליצירת פריצת דרך. בכל תחומי חייכם, נקודות המשבר הן הנקודות שמאפשרות לכם לגדול, שמאפשרות לכם לנוע לקראת האהבה. בנקודות הללו הכול מוגבר, כל הבחירות שלכם,  ולכן כל התוצאות שלכם וכל ההבדלים בין בבחירת התפקיד שלכם בחיים יהיו מודגשים.

ומהם האפשרויות שלנו בבחירת התפקיד. אמרת שיש ארבעה כאלה?

אפשרויות הבחירה שלכם בתפקיד הן:

1)     טכנאי

2)     מהנדס

3)     חוקר

4)     מדען

רגע אחד, אילו מושגים טכניים שלא כולם מבינים את הדקויות בהבדלים. אני, עם הרקע שלי, יכול להבחין בכמה הבדלים בינהם, אך לא איך הם מתקשרים לנושא שאנחנו מדברים עליו.

הגדרתי את התפקידים במילים אלו כיוון שאתה מגיע מרקע כזה ולכן תוכל לתפוס את ההבדלים יותר בקלות. אל תשכח שאלו רק מילים ותפיסות ולא הגדרות אמיתיות. אין האפשרויות קשורות לעיסוקים או להשכלה או לידע של האדם.

אנו נתחיל ונסביר כל תפקיד ותפקיד כדי שתוכ להבין מהם האפשרויות ומהם המחירים והרווח של כל בחירה.

הטכנאי

מיהו הטכנאי?

 ספר לי אתה, מה מגדיר טכנאי?

טכנאי למד תקופה מסויימת כדי להשיג ידע, אך רק בצד הטכני של המקצוע. אין לו ידע על הדרך שנדרשת כדי להגיע לתובנות שאותם למד וכן אין לו ידע נרחב בצד התיאורתי. כיוון שאין לו ידע מעמיק, אלא רק ידע יישומי, אין לו הידע והיכולת להתמודד עם בעיות שדורשות הבנה של החומר מעבר לידע טכני. הוא עובד הכי טוב ומדוייק כאשר יש לו תוכנית פעולה שתוכננה בשבילו והוא יודע להוציא אותה לפועל. לעומת זאת יש לו ידע יישומי נרחב. הוא התמודד עם בעיות בשטח ויודע מה עובד ומה לא עובד, אך לא תמיד יידע להסביר זאת.

מה קורה למהנדס ברגע שהוא נתקל בתופעה שהוא לא מכיר? או שסותרת את הידע שלו?

אם הוא יכול להתעלם ממנה הוא יבחר בכך. אם אי אפשר להתעלם, הוא ינסה לפתור אותה עם הכלים שיש לו ואם גם זה לא עובד, הוא או יזנח את הבעיה או יפנה אותה למישהו אחר, בעל ידע.

להיות טכנאי זו הבחירה הראשונה שאתם יכולים לבחור. אנשים שבוחרים להיות טכנאים בחייהם מקפידים ללמוד סט ברור של מה "נכון" ומה "לא נכון" בכל תחום בחייהם מפי אנשים אחרים. אז הם הופכים להיות מומחים בעשייה לפי האחר בלי קשר למציאות בשטח.

כאשר הטכנאי נתקל במצב אותו אינו מכיר או כאשר המציאות, החוויה, נוגדת את מה שאמרו לו המורים שלו, הוא נתקע. לרוב יעדיף הטכנאי להתעלם מהסתירה בין התיאוריה למציאות, או שירוץ לקבל תשובה מאחרים. כאשר אדם בוחר לחיות את חייו כטכנאי, הוא מוותר על היכולת להסיק מסקנות בעצמו ולכן הוא חסר ישע במצב חדש.

הטכנאי עוסק בלהתאים את המציאות שלו למילים של אחרים בלא קשר לחוויה שלו עצמו. הוא שמח אם אמרו לו שהמצב טוב, אפילו כשהוא עצמו כואב או פגוע הוא ימשיך להצדיק את המילים של המורים שלו בטענה שהוא לא מספיק ראוי או בכך שלא הבין את כוונתם האמיתית. הוא יכול להגיע למצב בו יטען שהסבל שלו הוא מצב הנכון עבורו שכן הובטח לו ע"י מוריו שהוא צריך לסבול עכשיו למען רווחה בעתיד.

הדתות האורתודוקסיות מטפחות את הבחירה בטכנאי כדרך חיים נכונה. כיוון שכך נשמר הרוח של הרבנים/כמרים שעומדים בראש.

זה קצת חריף לא? אתה תוקף את הדת.

זו לא התקפה, זו הבחנה. דת היא אחת מהמסגרות שאנשים מנצלים על מנת לכפות את רצונם על אחרים ולהשיג כוח.

זכותכם לבחור להיות טכנאים. וכאשר אתם עושים זאת, מייד יופיעו האנשים שיבחרו להיות המורים או המנהיגים של הטכנאים, אחרת לא הייתם יכולים להיות טכנאים. טכנאי זקוק למורה או מדריך שיגדיר לו את המציאות. מה שאתם בוחרים, אתם מקבלים.

אז מה רע בלהיות טכנאי?

אין רע. זו בחירה ככל בחירה אחרת. אין רע ואין טוב, יש רק בחירות. כאשר אתה בוחר להיות טכנאי, אתה מוותר על יכולת הצמיחה שלך. הצמיחה שלך תלויה בכך שתבחר באור. מה יקרה כאשר הבחירה באור תנגוד את הכללים שקיבלת על עצמך כטכנאי?

מעצם בחירתך בתפקיד הטכנאי אתה תוותר על האור ותדבק במילים של אחרים על פני החוויה שלך. כך תוכל להצדיק את מעשיך, אפילו כשהם נוגדים כל חלק אחר בהווייתך. אנשים שבוחרים להיות טכנאים ונתקלים בסתירה, יכולים במצוות מנהיגם לבצע כל דבר. דוגמאות לכך תוכל למצוא למכביר. הקנאים הדתיים בכל הדתות שמסוגלים להרוג ולפגוע באחר רק כיוון שהוא שונה או שהוא פועל בניגוד לאמונתם.

אז גם הנאצים היו טכנאים?

כן, ברובם. הם יכלו לשוחח בצורה הגיונית ותרבותית ולהצדיק השמדה של אנשים אחרים בטענה שהם לא אנשים כלל. הם המשיכו בכך, כך שהורידו לדרגת תת-אדם כל אחד שהיה שונה. יהודים, צוענים, רוסים, או מאיים על המשטר שהנהיג את הטכנאים ואפילו כאלה שהיו בדיוק כמוהם אך לא התאימו לדימוי הפיזי החיצוני שלהם- חולים, נכים ומפגרים.

אז מה אתה אומר, שאין להם שום אחריות על מה שהם עשו? שהם יכלו להרוג ולהשמיד ולעשות ככל העולם על רוחם וזה לא באחריותם? כי הם רק טכנאים ומילאו הוראות של אחרים? טענה זו לא החזיקה אפילו אז.

האחריות תמיד נמצאת כיוון שהכוח לבחור נמצא בידכם. מה שאתם עושים זו הבחירה שלכם. אינכם חייבים להיות טכנאים. אתם יכולים ורשאים לבחור אחרת. כאשר אתם בוחרים יש לכך תוצאות. תוצאות אילו נובעות באופן טבעי וישירות מהבחירה שלכם. לכן לשאלתך, שום בחירה שתעשך אינה מורידה ממך את האחריות, שכן היא שלך ביכולת ובזכות לבחור. רק שים לב שאני אומר אחריות, לא אשמה.

כן, קלטתי את זה. אין אשמה כיוון שאין טוב ורע, יש בחירה שאנשים בוחרים שממנה יש תוצאה טבעית להם ולאחרים. ולכן להגדיר מבחינתך טוב ורע זה להקטין את זכות הבחירה שלנו ולשלול את החופש שבו ניחנו.

אכן, אתה באמת מתחיל להבין זאת.

תודה. אז בוא ונסכם את נושא הטכנאי.

הטכנאי הוא:

1)     מקדש מילים של אחרים על פני החוויה שלו.

2)     מוותר על הצמיחה שלו לטובת הצדקנות.

3)     לא מסוגל לבצע שינוי בדרך, לא משנה מה התוצאה.

4)     בעל יכולת עצומה להעביר מילים למעשים.

זה נשמע שלהיות טכנאי כרוך במחיר כבד. אין צד חיובי בבחירה זו?

אין חיובי או שלילי, אך אני מבין את כוונתך. הטכנאי הוא העושה האולטימטיבי. יש לו יכולת ביצוע מדהימה ויכולת להפוך תוכנית למעשים הרבה יותר טוב מכל בחירה אחרת כיוון שהוא עסוק רק בעשייה.

מהנדס

תתחיל אתה בהגדרה.

מהנדס הוא המומחה במניפולציה של העשייה. הוא זה המכין את תוכנית העבודה שעל פיה עובד הטכנאי. המהנדס יודע מספיק על מנת לנצל כלים תיאורטיים. והוא יודע מספיק על מנת לפתור בעיות חדשות, גם כאלו שלא נתקל בהן בעבר , אך רק בתוך גבולות התפיסה/תיאוריה שלו.

הגדרת נכון. המהנדס הוא אדם שבוחר לנהל התרחשות במקום להתרחש בעצמו. הוא זה שישלח אחרים לעשות את העבודה כאשר הוא בתור המנהל ופותר הבעיות שלהם. המהנדס יוצר את מסגרת הפעולה שבתוכה פועל הטכנאי. הוא בעצם דואג כל הזמן לאישוש התיאוריה שהקנתה לו את תפקיד הניהול ואת הכוח.

כאשר נתקל המהנדס במצב בו החוויה שלו נוגדת את התפיסה שלו הוא יעדיף את התיאוריה. המהנדס אינו יכול להתעלם מהסתירה,כיוון שהטכנאי שנושא עיניו אליו חסר ישע בנקודה זו, ולכן יפתח בתהליך של הוכחה מחודשת של תפיסת עולמו. מכיוון שאינו מוכן לוותר על התפיסה, הוא יטען לחוסר אמת בחוויה שלו, עד לרמה של התנגדות אקטיבית כלפיה.

המהנדס הוא טוב בתכנון תיאורטי ופחות טוב בצד הביצועי. המהנדס יעדיף לשלוח אחר, טכנאי, אותו ישכנע בצדקת דרכו, לעשות את המעשה שהוא רוצה שיעשה וינצל את כושר הביצוע של הטכנאי על מנת להבטיח את העשייה. אם המהנדס נוקט כבר בעשייה היא תהיה מאופיינת באיזון תיאורטי/תיאולוגי מוצק מבחינתו, אך בתפיסה חובבנית של המציאות בשטח ולכן לרוב העשייה הזו לא תשיג את מטרתה.

קצת קשה להבין בדיוק למה אתה מתכוון. הצליח קודם עם דוגמאות, אז תן דוגמאות למהנדסים במציאות.

יש אחד שאתה כבר חושב עליו.

תהיתי לגבי יגאל אמיר. הוא רצח מתוך מניע אידיאולוגי, זה אומר שהוא מהנדס?

כן, הוא מהנדס. הצד האידיאולוגי והתיאורטי של המעשה היה מובנה אצלו בראש במסגרת התפיסה שלו. כאשר המציאות או החוויה נגדה את התפיסה הוא ניסה להשמיד אותה כדי להישאר צודק. הוא לא יכול להמשיך ולהתעלם או לקוות שיהיה בסדר. הוא היה חייב להגיע לתגובה פעילה. גם התגובה שלו הייתה מאופיינת בחוסר תכנון מפורט והצליחה רש עקב כשלים עצומים באבטחה.

טוב, הוא חריג וקשה להבחין לפיו. יש אחרים?

בוודאי, כמרים או רבנים הם דוגמאות טובות למהנדסים. הם עסוקים בלהתאים את המציאות לתיאוריה שלהם ויש להם כוח ממשי בצורת קהל מאמינים, טכנאים, שהולך אחריהם. לכן יש הרבה זרמים בדתות, כיוון שלכל מהנדס, רב, כזה יש האפשרות ליצור תוכנית פעולה שונה מתוך אותה מסגרת מחשבתית/אמונה.

לסיכום מהנדס:

1)     מעדיף תיאוריה או תפיסה על פני המציאות.

2)     לא יכול להתעלם מחוויה סותרת ולכן יפנה לתקוף אותה.

3)     לא מסוגל ליצור צמיחה כי נשאר שבוי בתוך כלא התפיסה שלו.

4)     בעל יכולת להניע אנשים לפעולה מתוך פירוש תפיסה לכלל תוכנית פעולה.

בעצם הבנתי שמהנדס הוא בעל יכולת ביצועית פחותה וגם יכולת תפיסתית פחותה כיוון שאינו מפתח התפיסה אלא רק הפרשן שלה, ניתן לומר. אם כן, אז איך הוא יכול להיות מוביל של אנשים?

אתה יודע את התשובה. היא ניתנה לך בתחילת הלימודים שלך.

אתה מתכוון בטכניון?

כן, מה אמרו אז?

בשיחת הפתיחה אמרו שכרגע אנחנו יודעים כלום על הכול ובסיום הלימודים נדע הכול על כלום. איך זה קשור?

לפני שהתחלת ללמוד ידעת מעט מאוד לגבי כל הנושאים ולכן היית פתוח וסקרן ונכון יותר לעשות שינוי. ברגע שהתחלת ללמוד ולצבור ידע, נאלצת להקטין ולהגדיר את עולמך בהתאם לכללים התיאורטיים אותם קיבלת. עד שנשאר מעט מאוד מהשקפת עולמך המקורית וגם השקפה זו חסומה בקירות ידע ותפיסה גבוהים שכמעט אין סיכוי לעבור אותם. כך גם המהנדס, הוא לא מזהה את הקירות של התפיסה שלו אך הוא מבין שהתפיסה שלו העניקה לו כוח ולכן לא יכול לוותר עליה. הוא ישמר את תדמית ה"יודע" כדי להישאר עם כוח ולכן יחסום מעצמו כל אפשרות יציאה.

אז מצבו גרוע יותר משל הטכנאי?

אין גרוע או טוב, מצבו שונה. הטכנאי שבוי בתפיסות שלימדו אותו אחרים ולא מודע לכך. ביכולתו לשנות את מצבו, אך ורק אם ישנו עבורו את התפיסה. תוכל לראות את זה בכל שיטות ה"תכנות" של תת המודע. טכניקה כזו משאירה את הטכנאי ככזה ויוצרת עבורו תוכנית עבודה חדשה, אך אינה באמת הופכת אותו לבורא מודע. הוא פשוט מתחיל לעבוד לפי תוכנית שכרגע נראית כרגע "יותר טובה".

המהנדס הוא אדם שרצה לעלות מעל לזה והתחיל ללמוד אך נלכד במלכודת אחרת, יותר מתוחכמת. הוא אינו מסוגל לעשות שינוי מבלי לוותר על עצמו לחלוטין. ואת זה לא יעשה כל עוד ימשיך לראות בידע כמקור הכוח והעוצמה שלו.

זה נשמע כאילו אין להם שום דרך לצאת ממצבם. אמרת שאילו בחירות שלנו. איך זה בחירה אם הם תקועים ולא מסוגלים לצאת?

זו בחירה. נעסוק בכך עוד מעט. כרגע אני מעדיף שנמשיך ונבין את האפשרויות האחרות שיש.

בקשר לשתי האפשרויות האחרות, החוקר והמדען, אני מניח שאתה מתכוון להבדל שהבחנתי בין כאלו ש"עושים מחקר" רק כדי לאשש ולבסס את התיאוריה הקיימת ואילו שחוקרים תופעות אפילו אם הן סותרות את כל מה שהם למדו או חשבו שנכון ומוכנים לזרוק את כל הידע שלהם לפח ולהתחיל מאפס כדי ליצור הבנה חדשה שנובעת מתוך התופעה שסתרה את הידע הקודם.

החוקר

טוב. החוקר הוא טיפוס שמדמה לעצמו שהוא מקדם את התובנה והידע, אך בעצם הוא שיפוצניק. הוא מקיים מחקר בעזרת ביצוע ניסויים קודמים באמצעים חדשים, כך שבעצם התוצאה ידועה מראש ותואמת לתפיסת עולמו. החוקר עסוק בשיווק עצמו ודעותיו במקום לנסות ובאמת לבדוק מה קורה סביבו. עקב שיטת העבודה שלו החוקר מבטיח שהוא תמיד יישאר צודק, שכן לעולם לא יבצע ניסוי שתוצאותיו יחתרו תחת תפיסת עולמו וגם כאשר תתקבל תוצאה כזו במקרה הוא ינסה להוכיח שבעצם הטעות היא בניסוי או בפירוש התוצאות ולא בתיאוריה.

נתקלת כבר בכאלה, נכון?

כן. לפעמים זה מגיע לגיחוך. היה אדם אחד שטען משהו וכאשר הראינו לו שהכלל שקבע אינו תקף ע"י דוגמא פשוטה. הוא לא וויתר אלא טען שאנו לא מבינים את הכלל ושהדוגמא היא טעות, אך לא היה מוכן להסביר לנו מהי אותה "טעות".

כלומר?

הוא לא היה מסוגל או מוכן לבדוק תוצאה שסותרת את מה שהוא תפס כנכון. אפילו עבור תוצאה ברורה שכולם סביבו ניסו להסביר לו שסותרת אותו. הוא פשוט התבצר והגן על עמדתו וניסה להוכיח בתיאוריה שהוא עדיין צודק למרות שהמציאות אמרה אחרת. הוא פשוט התעלם מהמציאות. לא, יותר נכון הוא ניסה לבטל את נכונות המציאות ולטעון שהתיאוריה שלו צודקת.

כן. כזה הוא החוקר. הוא מיומן מאוד במניפולציה תיאורטית, שמהווה את בסיס כוחו, על מנת להישאר צודק בכל מצב. החוקר אינו נוטה להודות בטעויות או בחוסר ידע. הוא מיומן מספיק בכלים תיאורטיים על מנת להראות לאחר, טכנאי או מהנדס שהוא בעצם צודק ואין סתירה בתיאוריה.

החוקר חלש מאוד בעשייה אך משכנע מאוד בתפיסה שלו. אנשים כאלה, בדרך כלל מגיעים לתפקידים של מובילי דעת קהל כמו פוליטיקאים, רב ראשי או הוגה דעות. אנשים שעיקר תפקידם הוא דיבור ברמת התיאוריה ללא קשר ישיר ומיידי למציאות.

החוקרים מודעים לסתירות שיש בין המציאות לתפיסה שלהם, אך בוחרים במודע לא שלנות את התפיסה שלהם כי עליה מבוססים הכוח וההצלחה שלהם. לוותר על התפיסה שלהם זה בעצם לכרות את מקור הכוח שלהם על אחרים ולכך הם מוכנים. לכן חוקר לא מקבל שתוכניתו או תפיסתו לא עובדים במציאות, הוא ישכנע אותנו שבעצם התוכנית הייתה ועודנה נכונה אך האנשים והמצב בפועל לא ביצעו אותה כנדרש.

כאלו היו האנשים שטענו בעד הקומוניזם והמשיכו ואמרו שהקומוניזם נכשל לא מכיוון שהוא רעיון שלא מתאים למציאות אלא מכיוון שהוא נוסה בארץ הלא נכונה ושהרוסים לא ידעו איך לגרום לו לעבוד.

אצל החוקר התדמית הרבה יותר חשובה מהתוצאה.

לסיכום החוקר:

1)     תיאוריה היא המציאות עבורו.

2)     לא מתעלם מסתירות, אך מתעקש להכיל אותם בתפיסה הנוכחית מבלי לשנות אותה.

3)     לא מסוגל לייצר צמיחה כי היא מחייבת אותו "לא לדעת" והידע הוא בסיס כוחו.

4)     בעל יכולת שכנוע גדולה, סוחף אחריו אחרים.

שלושת הבחירות הללו הן בחירות שנובעות מתוך פחד, לפחות לפי איך שהבנתי. האם אי אפשר להיות טכנאי, מהנדס או חוקר כאשר אנחנו בוחרים באור?

עצם הבחירה באור מחייבת אתכם לזנוח את כל מה שאתם יודעים ולזהות את הבחירה הנעלה שלכם. וכאשר יש לכם חוויה, עצם הבחירה באור הופכת את החוויה למרכז ולא המילים או ההגדרות סביבה. אז לא, אי אפשר לבחור באור וגם להיות אלו. לשלושת התפקידים הללו יש עוד מכנים משותפים: שלושתם "יודעים" את כל מה שנכון להם לדעת ושלושתם תמיד צודקים. אם אתם תמיד צודקים איך תלמדו משהו חדש?

הבנתי. כל אדם שבוחר בשלושת אלה מונע מתוך פחד ולא מתוך אור. מתוך רצון להיות צודק ולהשיג כוח והשפעה על אחרים.

מהי הבחירה האחרונה? אני מניח שהיא נובעת מבחירה באור, נכון?

כן. להיות מדען זה לבחור באור.

מדען

שאני אתחיל?

קדימה לך על זה.

בדחן.

המדען יוצא מתוך הנחה שהוא אינו יודע. בשבילו התפיסה היא משנית להסתכלות ולחוויה. הוא אינו פועל במטרה לקבל תוצאה ידועה אלא מתוך הבנה שהוא אינו יודע מה תהיה התוצאה. המציאות הפיזית, החוויה הן המקור לידע שלו. לכן למדען יש ידע יישומי כיוון שעליו ללמוד מהחוויה מהעשייה. למדען יש גם ידע תפיסתי, תיאורטי כיוון שהוא "לא יודע" ועליו לצאת מתוך החוויה ולהסיק  מסקנה תפיסתית. בעצם עליו לעשות משהו חדש, שעוד לא נעשה, ואז ליצור תפיסה חדשה שתכלול את התוצאות שלו.

המדען מחויב לחוויה. היא המקור לכל הידע שלו. המדען תמיד נשאר עם שאלה. בעצם תוכל להבדיל בין המדען לבין האחרים בעצם הבחנה זו. המדען תמיד נשאר עם סימן שאלה, גם כשיצר תפיסה מתוך החוויה הוא נשאר עם השאלה ובודק אותה מול כל חוויה נוספת. האחרים אוספים תשובות. תשובות מאופיינות בסימן קריאה.

המדען הוא:

1)     החוויה, היקום הפיזי  הוא מורה הדרך שלו.

2)     לא מתעלם מסתירות. הופך אותן למרכז תובנה חדשה.

3)     מייצר צמיחה דרך יצירת עצמו ותפיסת עולמו בכל רגע מחדש.

4)     מנהיג או מוביל אנשים דרך דוגמא אישית.

רגע אחד. אתה כבר מסכם. עוד לא נתת דוגמא למדענים.

כל פורץ דרך, כל מחדש שיוצר הבנה חדשה שפותחת לכם אופקים חדשים, שמזהה את גדולתכם. כך הם יצרו את פריצת הדרך שלהם. הם היו מוכנים "לא לדעת" ולתת למציאות לגלות להם את הידע החדש שהחוויה מביאה עימה.

מה שאתה עושה בפגישות שלך עם אנשים הוא דומה. אתה מאתגר אותם להיות מדענים. הם עוברים חוויה והאתגר שלהם הוא לא רק לא לדעת דבר מראש ולהפיק רק מהחוויה, אליהם גם להרחיב את התובנה החדשה מהחוויה לתוך חייהם וליצור תפיסות חדשות. כך הם חווים את הגדולה שלהם ומוכנים להכניס את החוויה שלהם את עצמם לתוך התפיסה העצמית שלהם. לכן מעטים האנשים שבוחרים כרגע להגיע אליך.

אז מה זה עוזר אם התהליך הזה מאפשר להם להיות מדענים ולבחור באור אם הם פשוט לא באים?

הייה סבלני. הם באים. עליך לזכור שכל עוד אתה בוחר באור, עצם הפגישה עימך יוצרת אתגר ומאפשרת להם לצמוח מתוך החוויה. לאט לאט הם יגיעו לנקודה בהם גם הם ירצו לבחור באור.

שמתי לב למשהו לגבי המדענים כפי שקראת להם. כולם, או לפחות רובם, היו לבד בדרכם. מדוע זה כך?

אמור לי אתה.

אולי כי לבחור בפחד זו הבחירה הקלה? אולי לחיות בתוך גבולות ידועים ומוכתבים ע"י הפחד זה קל יותר. אולי אין הם צומחים, אך אין הם צריכים בכל רגע להגדיר עצמם מחדש. כמו שאומרים "זה חרא, אבל לפחות זה חרא מוכר".

בדיוק כך. לבחור באור דורש יותר. זה מעמת יותר. זה משחרר יותר. זה דורש ממכם להיות במלוא העוצמה. ואיך תבחרו בכך אם עדין אתם מאמינים שאתם חלשים ולא ראויים?

אז מדוע שלא יקרה מצב שבו טכנאים ומהנדסים ילכו אחרי מדען?

כשמישהו בא ושואל אותך שאלה, האם אתה נותן לו תשובה, או שאתה מאתגר אותו למצוא את התשובה בעצמו?

ברור שבעצמו. אה... הבנתי. כיוון שאיני מוכן לתת להם תשובה שתספק את הצורך שלהם בגבולות ידע שמונחתים מלמעלה, התשובה שלי לא מספקת אותם והם ימשיכו למצוא מישהו אחר שייתן להם תשובה. האדם שבסופו של דבר ייתן להם תשובה יהיה, לרוב, חוקר. נכון?

כן. בדיוק כך.

אני רוצה לחזור לשאלה ששאלתי קודם. נראה שהאנשים תקועים בתוך התפקיד שלהם ולא יכולים לצאת ממנו. איך למשל טכנאי שהפחד מנהל אותו ולא יכול בכלל לזוז. איך הוא יוכל לשנות את הבחירה שלו?

הדרך לשנות את הבחירה מגיעה דרך הבחירה באור. עליו לבחור באור, אפילו לרגע, על מנת שיפתחו לפניו האפשרויות. ברגע זה כשהוא באור הוא יכול לבחור האם להישאר באור או לחזור לפחד. אם הוא בחר בפחד, הוא יוכל לבחור את התפקיד שלו מבין שלושת האפשרויות הנוספות. עליך רק לזכור שאדם שבחר בפחד יגלה נטייה, מעצם הבחירה בפחד, להישאר בבחירה ממנה הוא יצא. כלומר טכנאי יכול להפוך למדען , אך על מנת להפוך למהנדס או חוקר עליו להתאמץ מאוד. מעבר זה ידרוש ממנו הרבה משאבים ואנרגיה.

מדוע שאדם שכבר בחר לרגע באור ירצה לחזור לפחד?

מדוע אתה חוזר לעיתים לפחד?

כי להיות באור דורש ממני המון ולפעמים אני חוזר לפחד ונשאב להרגלים שליוו אותי במשך שנים.

זה מה שאתה עושה. מדוע אתה עושה זאת? מה המחשבה או האמונה המנחה?

זה קורה כשאני שוכח את ערכי. זה קורה כשאני חוזר לאמונה הישנה, שאני לא מספיק. לא מספיק טוב. לא מספיק חכם. לא מספיק יודע. ואז כל האנרגיה נעלמת ואני שוב בתפקיד הקודם.

זה גם מה שאתה עושה איתי, לא כך? אתה מעמיד אותי בפני חוויה ומאתגר אותי לקבל אתה חוויה על פני האמונה הקודמת שלי וליצור תובנה חדשה. לכן השיחות איתך הן מדהימות ומעמתות בעת ובעונה אחת. אתה בעצם דורש ממני לשים אפילו את המילים שלך בסימן שאלה וללמוד רק מהחוויה שלי, לכן בכל שיחה תמיד מגיעה הנקודה שמתחברת לחיי ולבחירות שלי, ודווקא שם אינך עוזר אלא דווקא מקשה ומאתגר. זה נכון?

מה אתה חושב?

כן, זה נכון. זו החוויה שלי מהשיחות בינינו, שהן עוברות דרך מקום שהוא מעבר להבנה תיאורטית, אינטלקטואלית, למקום שהוא חוויה. תודה לך שאתה עובר איתי את התהליך הנפלא הזה.

אני תמיד עימך. תמיד קשוב לבחירות האמיתיות שלך. אתה בוחר באור ולכן התהליך הוא כזה.

אני חושב שזה מספיק לרגע זה. אני צריך זמן להבין את כל מה שקרה פה. להפוך את החוויה של השיחה הזו לתובנות עבורי.

אני שמח לראות שאתה כבר בוחר אחרת בעקבות השיחה. אהבה ואור ילוו אותך.