כשפלג (שם בדוי) בן השלוש, התנגד לחלוץ נעלים ולרוץ יחף בחול גן הילדים – נראה הדבר תמוהה; ביום בו נעלו לו סנדלים, בניגוד לרצונו, פלג לא נכנס כלל לאזור החול. התעלומה להתנגדות באה לפתרונה ביום קיצי בו כל ילדי הגן הצטרפו אלי לחגיגת מים וחול. "איכס בוץ" פלט בשנייה בו חש במגע "קציצת בוץ" ברגלו.

עדן (שם בדוי) בת השנה לא מוכנה שאשים לה צמר גפן בין הבהונות ובורחת כאשר ספוג נוגע בבטן שלה (ואגב, כל היום היא מוכנה שיחבקו אותה).

איך מונעים רתיעה ממרקמים? מה מומלץ לעשות? מאיזה גיל מתחילים?

תינוק המגיח לעולם לומד להכירו באמצעות החושים. כול מגע חדש לו – החל מהטיטול, הבד העוטף אותו, דרך הבגד, הליטוף הרך, החיבוק וכלה במגע הרוח הקלילה בעת היציאה החוצה.     

חשיפה מוקדמת למרקמים שונים עשויה להוביל למניעת רתיעה בהמשך. כבר מהחודשים הראשונים לחיי התינוק (שלושה חודשים) נחשוף אותו לטקסטורות מגוונות (גם לכאלה שאנו עצמנו נרתעות מהן – זאת כדי למנוע מצב בו התינוק לא מכיר את המרקם ובהמשך נרתע מאותו  מגע).                                  

"איכס בוץ", לא נוגעת בספוג, נמנע מללכת על דשא, מגע הדבק מגעיל אותה, לא מוכן לצבוע בצבעי ידיים – כל אלה ועוד הינן תוצאה של ילדים, פעוטות ותינוקות שלא נחשפו, ככל הנראה, למרקמים מגוונים מגילאים מוקדמים. מה עושים? איזה כיףףףף שהגיע האביב – נשאיר את הקטנטנים בטיטול ובגופיה דקיקה (ולמי שעדין קריר מדי, מומלץ לחמם חדר) ניגע בגופם בכל דבר העולה בדעתנו, איש איש "כיד הדמיון הטובה עליו"; לדוגמה – ספוג, ליפה, נוצה, "כדור קוצים", צמר גפן, מטפחת משי. את המגע נעניק לכל חלקי הגוף – ידיים ומרפקים, רגלים, בטן, צדי הגוף, גב, מאחורי הברכיים, כפות הרגלים והידיים אצבעות ובהונות, מאחורי האוזניים, עורף, צוואר, כתפיים, פנים וראש; ובקיצור – לא לשכוח אף איבר...                                                                                                                               

ככל שנחשוף את הקטנטנים, מגיל צעיר, לקשת רחבה יותר של מרקמים כך תמנע רתיעה מהמגע בהם.

בכל שאלה, מוזמנת ליצור עמי קשר – אני פה בשבילך.