היה זה בוקר עמוס מאד במרפאה המקומית. בשעה שמונה וחצי בערך איש זקן, בשנות השמונים לחייו, נכנס למרפאה על מנת להוציא את התפרים מפצע באצבע בידו שחבשו יום קודם לכן.

האיש אמר לאחות כי הוא ממהר מאד בגלל שיש לו פגישה דחופה בשעה תשע.

האחות ביקשה ממנו להמתין , התבוננה בו וראתה כי האיש מסתכל כל הזמן בשעונו היה קצת לחוץ ולכן הכניסה אותו.

תוך כדי שבדקה לו את הפצע וחבשה מחדש שאלה אותו , לאן הוא ממהר, האם יש לו פגישה חשובה מאד עם איזה רופא? האיש ענה לי לא, איני הולך לפגוש רופא. אני צריך ללכת לאכול ארוחת בוקר עם את אשתי הנמצאת במחלקה סעודית בבית החולים .האחות שאלה את האיש מה מחלת אשתו? והוא ענה כי היא מאושפזת בבית החולים כבר מספר שנים מאחר והיא חולה במחלת האלצהיימר. בתום הטיפול שאלה האחות את האיש, האם אשתו תדאג אם הוא יאחר קצת?

והוא ענה לה לא, היא לא תדאג, היא אינה יודעת מה קורה איתה,

היא לא מזהה איש וגם לא אותי, זה כחמש שנים.  

התפלאה האחות ושאלה ואתה הולך אליה כל בוקר למרות שאינה יודעת מה קורה איתה והיא גם לא יודעת מי אתה?

האיש חייך, ואמר:
"היא לא יודעת מי אני, אבל אני יודע מי היא ומה היא הייתה בשבילי" והוא יצא מהמרפאה לדרכו
-----------------------------------------

נקודה למחשבה

אתם יודעים, חיינו מורכבים מעליות, ירידות, מכשולים והזדמנויות רבות. אנו נמצאים בצמתים ובחירות שונות ומחליטים ללכת במסלול אחד או באחר מה ומי שצועד איתנו בדרכינו שנבחר הם האנשים וסל הערכים שאספנו בחיינו. לעיתים האור מסנוור אותנו בתהילה, הצלחה או הגשמה ואנו עלולים להפיל את 'סל הערכים' ולפגוע בעצמינו ובאחרים.

תיהנו ממה שיש בכל רגע, תוקירו תודה , סילחו לעצמכם, לימדו מטעויות ותישארו נאמנים לעצמכם. שימו לב עד כמה הפיתויים עלולים להסית אתכם מהערכים שלכם.

היו חברים, אוהבים איכפתיים וקשובים זה לזה. זה לא תמיד מצליח או פשוט, זיכרו כי אהבה מתחילה בלתת כבוד,לסלוח, לקבל ולאהוב את עצמכם וכך נוכל גם ללמוד להכיל , פחות לשפוט ולאהוב אחרים: במה שהיה בהם, במה שהם כיום ובמה שיהיו בעתיד. אושרם של אנשים אינו בהכרח בדברים  הטובים שיש להם מכל דבר, אלא בלעשות את הטוב בכל דבר המגיע אליהם.

שבת שלום וחג אהבה אוהב