סיפור לשבת על האומץ להסתכל במראה של עצמכם. להביט פנימה כדי לראות עד כמה אנחנו באמת נאמנים לעצמנו והאם יש שם פער גדול בין הפנים לבחוץ. כי לפעמים, אנחנו מתנהלים בחיים האלה "על אוטומט". בתוך תוכנו, אנחנו מבינים שיש משהו שחסר לנו, אבל מעדיפים להתעלם, לכעוס, ליצור תלות/התמכרות במשהו אחר, רק כדי לא לראות באמת מה קורה שם בפנים.

(מוקדש לאנשים יקרים שעוברים דרך משמעותית שיש בה מלא אומץ)
------

לביאה אחת ילדה גור ונטשה אותו ביער. הגור הגיע לעדר של כבשים שאימצו וגידלו אותו ככבש לכל דבר. הגור גדל ונהיה לאריה, אבל הוא לא הכיר בכך שהוא אריה, כי כולם מסביבו היו כבשים. לא היה לו מושג איך הוא נראה ולמרות שהוא התנהג לפעמים מוזר הוא עדיין היה כבש שאוכל רק עשב ופוחד מחיות טרף בדיוק כמו שאר הכבשים.
יום אחד ראה אריה זקן את האריה הצעיר מתגורר ביחד עם עדר הכבשים. הוא לא האמין למראה עיניו והחליט לרדוף אחריו. הכבשים החלו לברוח וכך גם האריה הצעיר. האריה הזקן השיג את האריה הצעיר ולקח אותו איתו אל הבריכה הסמוכה ואמר לו "בני, הסתכל אל תוך הבריכה". פתאום ברגע אחד השתקפו הדמויות של שניהם. האריה הצעיר הביט לראשונה בשני הפרצופים והביט בעצמו. הוא לא האמין למראה עיניו ופתאום התחולל בו שינוי גדול ושאגה גדולה יצאה מגרונו, שאגה של אריה שנשמעה בכל היער.
"אני סיימתי את עבודתי", אמר האריה הזקן , "עכשיו אתה יודע בדיוק מי אתה" !
--------------------------

נקודה למחשבה

מתי בפעם האחרונה הבטתם, אתם, על עצמכם במראה?
מתי פתחתם את הלב בפני עצמכם והסתכלתם פנימה מה באמת קורה שם מבלי להסתכל מה קורה בחוץ אצל האחרים?
מתי בפעם האחרונה הרשתם לעצמכם "להוריד את התריס" ולעשות "בדק בי" מה קורה שם: עד כמה אתם נאמנים לעצמכם, מאמינים ופועלים בדרך נכונה לכם?
עד כמה אתם שיפוטיים והאם זה בכלל רלבנטי לחיים שלכם היום. כי יכול להיות שהיום זה כבר לא מתאים אבל ההרגלים מכניעים אותנו.
תעיזו, תסתכלו ,תתבוננו כי יש שם גם דברים נפלאים אצלכם

שיהיה לכם סוף שבוע נפלא שבת שלום