היה היה אי קטן ושמו: “אי זקופי הקומה”. באי הזה, מקור הפרנסה היה בתעשייה של קטיף פירות מעצים גבוהים. תכנית הלימודים בכל בתי הספר התמקדה כמובן בצמיחה לגובה, כי ככל שהילד יגבה יותר, תעשיית הקטיף תהיה פורייה ומוצלחת יותר. וכך, בסוף שנת הלימודים, מדדו את גובה התלמידים. ילדים בגובה בינוני – קיבלו ציון ממוצע. ילדים בגובה מעל הממוצע – קיבלו ציון לשבח. ואלו שלא גבהו מספיק – ננזפו קשות על כך שלא השקיעו מספיק...