יום הכיפור הינו יום מיוחד , יום בו נהוג לבקש סליחה בעיקר מאנשים בהם פגענו ולסלוח לאנשים שפגעו בנו , במודע או לא במודע.

האם אנחנו גם זוכרים לבקש סליחה ולסלוח לאדם החשוב ביותר?         אנחנו??

במהלך השנה אנחנו עסוקים רב הזמן לחפור לעצמינו : מה עשינו? למה עשינו כך? אולי אפשר היה אחרת?

כאשר ההתעסקות הזו משמשת לצורך הפקת לקחים ולמידה – זו חשיבה טובה ומקדמת . היא מראה לנו מה הדרך הנכונה , אילו יכולות שלנו באו לידי ביטוי ומה עוד ניתן לעשות. בדר"כ גם מחזקת את הבטחון העצמי שלנו ומגבירה את העשייה. גם אם התוצאה לא הייתה כפי שציפינו (התוצאות לא תלויות רק בנו) אבל עשינו מה שיכולנו , אנו מודים על העשייה .

אולם כאשר אנחנו מתמקדים רק בדברים השליליים (מה לא היה בסדר) ההתעסקות הזו מביאה בדיוק את המטרה ההפוכה: תחושת קורבן וכישלון. היא מדגישה את הטעויות ואת זה שלא השגנו את התוצאה שרצינו , היא מתעלמת מהדרך שעברנו בתהליך (בכל דרך יש תובנות שונות). במקרים אלו קל להאשים את כל העולם ואשתו ולהיכנס לתפקיד הקורבן (הייתי מצליח אם...אכלו לי, שתו לי..) ולחיות עם תחושת כישלון אישית (שום דבר לא מצליח לי)

התחושה מתעצמת כאשר נמצאים באמצע תהליך כלשהו (התפתחות אישית, שמירה על תזונה, עיסוק בספורט, התנהלות כלכלית). יש נטיה טבעית לחשוב איך לא עשיתי זאת קודם? איפה היה הראש שלי? למה לא הבנתי את החשיבות קודם?

המחשבות האלו לא תורמות לשום תהליך – הם מחזירות אותנו אחורה ע"י תחושת כשלון שמתלווה עליהם. כאשר אנו עוברים תהליך , אנחנו מסתכלים קדימה: מה עכשיו אפשר לשנות? איזה יופי שלקחתי את עצמי בידיים ועושה שינוי כזה מוצלח וטוב בשבילי

אז בואו נסלח לעצמינו על מה שהיה, נודה על הדברים שלמדנו ונלמד עוד בדרך, נקבע מטרות לשנה החדשה ,נתמקד בעשיה ובמה ניתן כן לעשות והכי חשוב – נהנה מהדרך להגשמת החלומות שלנו

גמר חתימה טובה