לרובינו יש נטיה לדחות את הדברים "לאחרי החגים", גם אנשים שאינם דחיינים מטבעם נדבקים באוירה של חג רודף חג ואין ימי עבודה ובייחוד – אין שגרה. לכולנו, קל ונוח לדחות עד אחרי החגים. אך נחשו מה?  אחרי החגים ממש כבר כאן. נשארו לנו יומיים וחוזרים לשגרה.

כפי שכתבתי בפוסט, אני נוהגת בראש השנה לקבוע מטרות לשנה הקרובה, מטרות שיעזרו לי להגשים את החלומות שלי. בהגדרת החלומות אני מתמקדת במה אני רוצה ופחות באיך.

השלב הבא הינו "איך" והוא מתבצע בתקופת חגים. זהו השלב הטכני - איך אני מגשימה את החלומות מבחינה טכנית: איזה מידע אני צריכה? האם אצטרך בעלי מקצוע?  אילו מיומנויות אצטרך? מה השלבים לביצוע? במי תלוי מעבר בין השלבים (בי, בגורמים אחרים – מהם) וכדומה.

מבחינתי תקופת החגים זו התקופה האידיאלית לתכנון כי היא מאפשרת לי ניצול זמן אופטימלי של ימי העבודה הבודדים בחודש: 

תהליכי הליווי נמשכים  אולם בדרכ יש פחות התחלות של תהליכים חדשים בתקופה זו (המשפט הידוע : אחרי החגים....:) ) ולכן מתפנה יותר זמן במהלך היום.

התכנון תלויי רק בי ולכן אני יכולה לעשות זאת מתי שנוח לי מצד אחד לנצל חלונות זמן בצורה אופטימלית ומצד שני מאפשר ספונטניות  במידה של שינוי תוכניות (בכל זאת אוירת חג).

והכי חשוב – אחרי החגים אני יודעת בדיוק מה צריך לעשות. הדבר מונע ממני דחיינות: כשחוזרים לשגרה , נוצר עומס על כולם ובתקופות לחוצות באופן טבעי, קיים קושי לתכנן מהלכים ויש נטיה לדחות דברים ולעשות קודם את הדחוף ורק אח"כ את החשוב.

אז נשארו לנו עוד יומיים – להנות מהמשפחה, מהחג ואולי גם קצת לתכנן. כל אחד ימצא מה הכי נכון לו והעיקר לזכור להנות מהרגע

מועדים לשמחה! נפגש אחרי החגים!