גיל למצוות / בלוג

איתמר לא מתאמן בכלל. מה יהיה?
זאת השאלה ששאלה אותי האמא.
.
.
.
ישבתי היום אחה"צ עם הבנות שלי, וקנינו אוכל בעגלת קפה שבמושב מגשימים.
סיימנו לאכול וטיילנו קצת ליד, והאווירה במקום היתה כל כך פסטוראלית.

ליד עגלת הקפה, היה שדה של צבר (סברס),
וזה הזכיר לי שיחת טלפון שקיבלתי, ממש מהימים האחרונים.

האמא התלוננה, שהבן שלה, איתמר, לא מתאמן בין שיעורי הבר מצווה, שאני מלמד אותו.
הופתעתי מהשאלה, כי אני זיהיתי שאיתמר משתפר משבוע לשבוע.
אם איתמר לא היה מתאמן, הייתי שומע את זה בקריאת התורה שלו (יש לי כבר מספיק ניסיון, כדי לזהות נער שלא התאמן).

אמרתי לה, שאני כל כך מבין אותה, אבל התוצאות של איתמר כל כך טובות, שהוא קורא בתורה במדויק, ומשתפר משבוע לשבוע.
הסברתי לה, שאין לה מה לדאוג.
הבן שלהם גאון, ולא זקוק להרבה אימונים.
שהם כהורים זכו ממש.

הסברתי לה, שבעיניי, מה שקובע, זה שאיתמר מתקדם ולומד. לא חשובה לי הדרך.
לכל נער, יש אפשרות להתקדם בדרך שלו:
יש נערים שנוח להם לשנן מול הדפים,
יש נערים שנוח להם לשמוע את ההקלטה.
לכל אחד את הדרך שלו.
אני לא מתערב לנערים בטכניקה שנוחה להם.
אני סומך עליהם, וכשהם מרגישים שאני סומך עליהם, הם ממשיכים להתאמץ ולהצליח.
וזה עובד.

ואז חשבתי לעצמי:
האם כהורים, אנחנו מצליחים לראות את "הקוצים", או גם את הפריחה וגם את הפירות אצל הילדים שלנו?
האם אנחנו מצליחים לסמוך על הילד שלנו, או שאנחנו מעדיפים לדחוף אותו עד להצלחה, דווקא בדרך שאנחנו מכירים?

מה דעתכם?