עושים שכונה בפרסום ...

אני כבר כמה שנים טובות קונה פירות וירקות באותה החנות אצל אותו הירקן בשכונה שאני גר בה. עם הזמן כמובן הכרנו קצת אחד את השני ותמיד שואלים מתוך נימוסים מה נשמע, איך הבריאות ועוד כמה שאלות שבלונה קטנות. בסוף הירקן תמיד מתבכיין טיפה ואומר שהמצב לא קל אבל יהיה בסדר, כאשר אני מצדי עושה לו כן-כן כזה עם הראש וממשיך הביתה עם כמה פירות וירקות בשקית. אבל לפני שבוע הוא תפס אותי לשיחה קצת יותר רצינית, ולאחר שגילה כי מעשי בחיים הם פרסום בכלל וקופירייטינג בפרט ביקש את העזרה הקריאטיבית שלי. הירקן אמר כי כמות הלקוחות שלו ירדה בחצי שנה האחרונה משום שנפתחו עוד שתי חנויות בסביבה והוא רוצה לעורר בחזרה את תושבי השכונה שנהגו לקנות ממנו לאורך שנים וכעת החליטו לחצות כביש מה שנקרא. כמובן השאלה הראשונה שלי הייתה מה גובה התקציב והאם יש לו איזה שהוא כיוון איתו הוא רוצה להתקדם. הירקן שוב הזכיר לי (כמה מפתיע), כי המצב שלו רק מדרדר, ושאין לו כרגע תקציב מי יודע מה ולכן הוא מבקש ממני לעשות משהו בקטנה יחסית והוא כבר ידאג לפנק אותי. אמרתי שאני אחשוב על זה אבל לא מבטיח כלום.

בדרך הביתה הבנתי שהדבר היחיד הנכון מבחינתי להציע לאיש היא פעילות גרילית כלשהיא, אבל לעזאזל איך אני יכול לעשות דבר כשאין לי כמעט שום משאבים. שברתי ת'ראש כמה שעות טובות, עד שאשתי התקשרה אליי בדרך מהעבודה הביתה וביקשה שאכין לה איזה סלט קטן. ואז בדיוק כשהוצאתי את העגבנייה מהמקרר הבנתי בעצם שאני מחזיק את הרעיון ביד כאן ועכשיו. כל מה שאני צריך זה עגבנייה קיסם ופתקית קטנה כדי לבצע את הפעילות. התלהבתי ומייד רצתי אל הירקן לחנות. הסברתי שאנחנו הולכים לשים עגבניות ומלפפונים מתחת לדלתות כניסה של האנשים בשכונה, כאשר נתקע בתוך העגבנייה קיסם ונדביק אליו פתקית דו-צדדית שעלייה יהיה כתוב בצד אחד – טרי טרי! ממש מתחת לאף ובצד השני יופיעו שם החנות והכתובת שלה. הירקן התלהב ואמר שלא אדאג כי איתו בעסק 4 בנים, אחיין ושני בני-דודים אשר יעשו את כל העבודה בשטח. אז יצאנו לדרך, בארבעה ימים צוות העבודה שלי הכין 700 קיסמים עם הפתקיות. לקחנו 400 עגבניות ו-300 מלפפונים ויצאנו בלילה לבצע את העבודה. התחלנו מהבניין שלי ועברנו כמעט בכל השכונה. מה שנותר לנו עכשיו זה להמתין לתוצאות.

אני אישית רציתי לתת למהלך הזה זמן של שבוע ואז לקפוץ אל הירקן ולשאול האם המהלך הצליח, אמנם להפתעתי הרבה הוא התקשר אליי לבד אחרי יומיים בלבד וסיפר בלהט על כמות האנשים הרבה שהגיעה אליו לחנות. הוא סיפר שרבים מהם הביאו איתם את העגבנייה או המלפפון ששמנו בכניסה לבית ובירכו על היוזמה ועל היצירתיות.

אז מה שנותר לי להגיד לסיכום – פרסום שכונתי עדיין עובד ופעילות גרילית שוב הוכיחה את עצמה על הצד הטוב והיעיל ביותר.

כאן מצורפות מספר תמונות להמחשת הפעילות - http://picasaweb.google.com/mangusto79/SigqCF#

יורה aka

מנגוסטו קריאייטיב – כל מילה במקום