פרפקציוניזם מחדר האימון
היא סיפרה בגאווה שהתכונה הכי טובה שלה היא פרפקציוניזם.
היא גם סיפרה שאין לה זמן למשפחה ולעצמה, היא משלמת מחירים כבדים ברמה האישית ובלבד שהעסק ידפוק כמו שעון.
אז מה אתם אומרים זו תכונה טובה או סתם מעמסה על הנפש?
זהו, שהתכונה הזו היא לא תכונה שהייתי רוצה לאמץ. להלן התייחסותי לנושא.
הרעיון המרכזי הוא בעצם השאיפה למצויינות, שאיפה למושלמות.
להיות אדם ששואף להתקדם ולהצליח במשימה זה מצויין, לעומת זאת כשאדם מסיים משימה והוא מאוכזב כי יצא לו 99 אחוז בסדר זה ממש לא תקין.
אלה ששואפים בצורה נכונה יותר הם אנשים שרוצים להצליח לא בכל מחיר, הם פתוחים, זורמים, יודעים לפרגן לעצמם גם אם זה לא 100% , שמחים עם כל התקדמות, הם לומדים ומתקנים תוך כדי תנועה והעיקר, עבורם כישלון זה עוד שיעור לחיים.
לעומת זאת, הפרפקציוניסט, עצבני יותר, ביקורתי כלפי עצמו ואחרים, מתגונן כל הזמן, ערך עצמי נמוך, דחיין, ואחרי כישלון הוא נשבר מנטאלית.
איך נתקן את התכונה הזו?
א. נהייה מודעים לחסרונות שלנו ע"י כתיבת החסרונות.
ב. נתמקד בטוב ונזכור את כל הדברים שהצלחנו בעבר.
ג. נעשה פעולות בצעדים קטנים ולא ניקח פרוייקט גדול ונשתגע בכדי לסיים.
ד. נפסיק לעשות השוואה לאחרים ונחגוג כל הצלחה קטנה.
ה. נפסיק לחיות ולחשוב בצורה של הכל או לא כלום.
ו. נפסיק עם הדיבור השלילי שלנו כלפי עצמנו.
ז. ננהל את הזמן שלנו בצורה אפקטיבית יותר. (אבנים גדולות אמרנו?)
כך בעצם נהייה יותר רגועים, זורמים שמחים ובטוח שהמשימות הבאות יצליחו.
נכון זה לא פשוט, על כל דבר צריך להתאמן בצעדים קטנים ולהשיג התקדמות קטנה עד להצלחה הרצויה.
תודה שקראתם עד כאן
בתהליך..המתן בבקשה.
