שלמה כוכב מאמן רגשי ומנטאלי - מרצה / בלוג

"היחידי שאינו טועה לעולם הוא זה שאינו עושה דבר."

פוסט מיוחד לצעירים ברוחם שצריכים מעט אומץ.

במילים של תיאודור רוזוולט, נשיא ארה"ב. "האדם בזירה"

במילים שלי, אם ישבת על הגדר, לא ירדת למגרש ולא התאמצת, בעצם לא עשית כלום.

מדוע החלטתי לכתוב? ואוו, כבר שנתיים זה מרגש אותי. 

ציטוט של רוזוולט, "לא המבקר חשוב, וגם לא מי שמצביע על מעידתם של חזקים או על האופן שבו היו צריכים לפעול. השבח מגיע לאנשים הנאבקים בזירה, שפניהם מכוסים באבק, יזע ודם ששואפים כל הזמן, שטועים שוב ושוב. מפני שאין מאמץ בלי אלה שבמקרה הטוב מצליחים ובמקרה הגרוע נכשלים – אך לפחות עושים זאת בשעה שהעזו וניסו, כך שמקומם לעולם לא יהיה לצד הנשמות הקרות ומוגות הלב שלא ידעו מעולם ניצחון או הפסד."
במשך מספר שנים התיישבתי לי בנוח על הגדר מתלבט עם עצמי אם לכתוב פוסטים ולשתף אותכם בתובנות לחיים.
מידיי פעם כתבתי משהו או הקלטתי איזה סרטון והעליתי לפייסבוק. לא הייתי שלם עם עצמי. אחרי שפרסמתי משהו, הייתי בלחץ מה יהיו התגובות וכמה אנשים ייחשפו לפוסט. ההתלבטויות היו קשורות בערך העצמי שלי ובמה יצא לי מהכתיבה. היו הרבה שדונים בראש שרצו בטובתי והזהירו אותי.
השדונים שאלו: מה יהיה אם זה לא יצליח ולא תקבל מספיק לייקים ותגובות? מה יהיה אם תקבל ביקורות שליליות?  מה אתה יכול לחדש לעולם? יש הרבה יותר טובים ממך שמנסים ולא מצליחים. מה יקרה אם לא תתמיד בכתיבה? הרי אתה לא עקבי מספיק. הרי אתה עושה את זה למען מטרה עסקית בכדי שמתאמנים פוטנציאליים יפנו אליך, זו לא דרך חכמה, אתה מעתיק מאחרים ועוד הרבה מחשבות וחששות.
החלטתי לכתוב למרות אזהרות השדונים הקטנים שמתרוצצים בראש. 
מה שהכריע את הכף לטובת ההחלטה לכתוב באופן עקבי, היו שני גורמים.    . הרצאה ששמעתי של החוקרת ברנה בראון על העוצמה שבפגיעות. (מומלץ באפילקציה של TED). עזרה לי להיות אמיץ ולכתוב למרות הפחד.
אופיר הלפרין, ידיד, פתח לי את הראש ודיבר איתי על כך שבצעדים קטנים אפשר להגיע רחוק, תיאוריה שהכרתי והעברתי למתאמנים שלי, אך כמו האמרה שהסנדלר הולך יחף, המאמן לא מאומן. תיאוריה שידעתי ולא מימשתי עד אז בנושא הזה. 
מה שתפס אותי בהרצאה של ברנה בראון היו הנקודות האלה: 
פגיעות אינה חולשה!!! להיות פגיע זה להיות אמיץ!!!
האומץ להיות בלתי מושלמים – לספר מי אנחנו באמת.
קשר אותנטי – מוכנות לוותר על מי שאתה אמור להיות, כדי להיות מי שאתה.
פגיעות – לאמץ את הפגיעות לחלוטין. מה שהופך אותנו לפגיעים הופך אותנו ליפים.
ברנה בראון מדברת על היכולת להיחשף ולהעמיד את עצמך חסר הגנה מול כל מה שהחיים מביאים עמם, כך גילתה ד"ר בראון, היא המפתח לשלוות נפש, לאושר, לשמחה וליתר הרגשות החיוביים שאנו כל-כך שואפים אליהם. 
בתהליך חקר ארוך היא הצליחה לבודד את מה שמבדיל בין אנשים בעלי הערכה עצמית יציבה ובין אנשים שנאבקים עבור ההערכה העצמית שלהם.
לסיכום, אני אמשיך להתאמץ בכתיבה למרות הביקורת העצמית שלי שאולי כתבתי ארוך מידיי, קצר מידיי, לא מעניין, צריך להשתפר ברמת הכתיבה, אין תגובות ועוד...

שמח שאתם שקוראים ומקבלים ערך. תודה למגיבים. 

מי שמרגיש שהוא צופה במשחק החיים שלו ולא יורד למגרש, 

מי שמרגיש שהחיים עוברים לידו וחושש לעשות שינוי מוזמן להיות בקשר, לקבל עזרה.