עוד ועוד שמות עם הכותרת ז"ל אנו שומעים, או שאנו רואים תמונות עם שמות שחולפות מול העיניים...
נדמה כי התרגלנו לצערי ואנו ממשיכים לצפות או להאזין לחדשות בצער עמוק ולכאורה בכהות רגשות ובקבלת הדין שכך זה צריך להיות ואין מה לעשות.
מה שלא צריך להיות כך!
ליוויתי היום את רס"ן (מיל') רומן ברונשטיין ז"ל בדרכו האחרונה עם אמבולנס של מד"א באבטחת הלוויה שלו עם מאות מבני המשפחה והחברים שלו.
כששואלים אותי מדוע אני עושה את השליחות הזו, האם לא קשה לי עם הכאב ועם פרץ הרגשות, ואיך אני מגן על עצמי ברמה הרגשית והמנטאלית?
התשובה שלי עם כל הצניעות שבדבר, היא שזה מה שאני יכול לתרום בעת הזאת.
אני אמנם כואב, מתרגש ודומע במהלך טקס הלוויה כשאני שומע את סיפורי הגבורה ובעיקר כשאני שומע ילד בן 13 שרק חגג לפני שבועיים בר מצווה עם אבא שלו באיזור התכנסות של הגדוד שלו בדרום, אומר קדיש. משהו שהוא ממש לא טבעי ולא מציאותי, הרגשות מציפים אותי ואני צריך הרבה ממחטות לקנח את האף ולנגב את הדמעות.
בכל זאת כשאני חוזר הבייתה אחרי כזה אירוע מטלטל, אני חוזר חזק יותר מנטאלית ורגשית כי שמעתי סיפורי גבורה ואומץ, סיפורים של חברים באזרחות ובצבא שמספרים על אדם מצטיין ומיוחד במינו שהקריב את נפשו ושסיכן את עצמו והתמסר כל כולו לא פעם למען משפחתו, חבריו ועבור העם שלו גם באזרחות וגם בצבא.
ההבנה שאני שייך לעם כזה שיש בו כל כך הרבה גיבורים עם אין ספור סיפורי גבורה גורמת לי להיות חזק ברוח וכמובן גאווה להיות שייך.
כי הנה הכרתי עוד אנשים שאני יכול ללמוד מהם ולרצות שיהיו חלק מחיי.
כשאנחנו נתקלים באנשים ברחוב, אנו עוברים ולא מתייחסים כל כך אליהם, אין לנו זמן להתעכב לרגע ולחשוב איך אנו יכולים לעזור.
אם הייתי נתקל בהורים או בילדים של רומן ז"ל ברחוב, הייתי אומר לעצמי אולי, הנה עוד שלושה ילדים משתוללים או ילדים יפים וחמודים ברחוב. או ייתכן והייתי אומר הנה עוד זוג זקנים הולכים לאיטם לקופת חולים או לאיזו מטרה.
בטח לא הייתי חושב שצריך להיות גאה בהורים האלה שגידלו בן לתפארת מדינת ישראל, בטח שלא היית אומר לעצמי אלה ילדים של גיבור ישראל שמסר את נפשו למרות שיכל להשתחרר כבר משירות מילואים.
לכן, בכדי להתחזק, אני ממליץ לכל אחד מאיתנו ללכת ללוויות של גיבורים כאלה ככל האפשר, כי יש רווח גדול לכל הצדדים.
א. מצווה ללוות את המת ולחזק את המשפחות.
ב. לקבל פרופורציות לחיים.
ג. להכיר אנשים וסיפורים עוצמתיים.
ד. להתחזק ולחזק את ערכי הציונות והנתינה שלנו.
ה. להבין שלכל אדם יש סיפור שאפשר ללמוד ממנו.