כאשר צד נקלע לסכסוך משפטי, בדרך כלל, ניתן יהיה לשמוע כי הוא מוכן להגיע לפשרה מסוימת, כזו או אחרת, עם הצד השני, בתמורה להסרת העומס הכספי או הרגשי הכרוך בניהול הליך משפטי בערכאות, וכן תתפלאו, אבל גם בגלל ההכרה שמנקרת בו ומודה כי "גם לי יש חלק בפלונטר שנוצר כאן".

לא פעם יצא לי לפגוש לקוחות שבתחילת הדרך אמרו לי: "אסכים לפשרה אם הצד השני יהיה נכון לה" אך לאחר שראו את כתב התביעה או כתב ההגנה שכתבתי עבורם החלו לפתע להתבצר בעמדתם תוך שהם הפכו למאמינים הגדולים ביותר בצדקתם עד כדי ששום פשרה מלבד קבלת עמדתם באופן מוחלט אינה רלוונטית עוד.

כן עורך הדין של הלקוח הזה מבוזבז. הוא נועד להיות משורר ידוע. או לכל הפחות סופר מוכשר.

כאלו אנחנו עורכי הדין. כך לימדו אותנו לכתוב רהוט, ברור, קולח.

והעיקר לשכנע, לשכנע, לשכנע!

אוכל להעיד על עצמי שככל שנדרשת התנהלות משפטית בערכאות השיפוט, כללי המשחק הם ברורים ואני רואה זאת כחובתי לנהל את התיק באופן המקצועי ביותר על מנת להביא לניצחון.

ואולם, אני חייבת להתוודות שאני אינני "חסידת" קרבות או מלחמות אשר כל מטרתם להראות "מי יותר חזק".  

השאלה האמיתית שצריכה לעמוד לנגד עיני הלקוח שלי, לדעתי, היא מה אתה או את באמת רוצה להשיג בניהול ההליך הזה? ומה אתה (או את) חושב שתהיה תוצאה טובה עבורך בהתחשב בתמונת המצב האמיתית  - זו שראית לנגד עיניך עוד לפני שעיינת במסמך המשפטי המפואר שחיברתי.

ממש כמו בהליך גישור, אם אצליח יחד עם הלקוח להבין מה האינטרסים האמיתיים שלו, אני מאמינה שיהיה לשנינו קל ונכון יותר לסלול את הדרך לסיום מהיר של הליך אשר ברור לי כי מלכתחילה, אף אחד לא היה בוחר מרצון להפוך אותו לעוד נטל שילווה אותו במהלך יומו.

ומה אתם חושבים? איפה עבורכם נמצא העיקר?