כשלקוח אומר לי "אני תקוע", כמעט תמיד ההנחה הראשונה שלו היא שמשהו בו לא מספיק טוב. חסר לו רעיון, חסר לו ידע, חסר לו אומץ. אחרי כמעט שלושה עשורים שבהם ניהלתי צוותים והובלתי חדשנות במיקרוסופט, ועוד תקופה שבה אני מלווה אנשים בתהליכי אימון אישי, גיליתי שההנחה הזו כמעט תמיד מוטעית.

תקיעות היא כמעט אף פעם לא בעיה של יכולת. היא בעיה של בחירה.

לרוב האנשים שמגיעים אליי יש כבר יותר מרעיון אחד. יש להם כמה כיוונים אפשריים, וכולם נראים "בסדר". הבעיה היא שאף אחד מהם לא נראה מבטיח מספיק כדי להשקיע בו את כל האנרגיה. אז הם נשארים בין לבין, בודקים קצת מכל דבר, ובעצם לא מתקדמים באמת באף אחד מהכיוונים. זו בדיוק הנקודה שבה תהליך אישי עושה את ההבדל — לא כי הוא נותן תשובה נכונה, אלא כי הוא נותן מרחב בטוח לבדוק.

בתהליך שאני מובילה אני משלבת שלושה כלים:
- אימון בשיטת Co-Active, שהעיקרון הראשון שלה הוא שאתם כבר שלמים, יצירתיים ובעלי משאבים — ושהתפקיד שלי הוא לא לתקן אלא ללוות כשותפה פעילה.
- פסיכודרמה, שמאפשרת לקחת מחשבה ולראות אותה, לשחק אותה, להרגיש אותה במרחב.
- חשיבה מערכתית שרכשתי בשנות הניהול, שעוזרת לראות את התמונה המלאה ולדייק את הצעד הבא.

כשמשלבים בין השלושה, קורה משהו מעניין: לא "מקבלים תשובה" — מגלים שהתשובה כבר הייתה שם, רק שהיא לא קיבלה מספיק מקום כדי להישמע.

אם את/ה מרגיש/ה שאת/ה מסוגל/ת ליותר אבל משהו לא זז — זה כנראה סימן שהגיע הזמן למרחב שבו אפשר סוף סוף לבחור.

אני מזמינה אותך לשיחת היכרות קצרה כדי לבדוק יחד אם זה הזמן שלך לשינוי.