ציוריו של של הצייר הישראלי רפאל פרז עוסקוים ב אמנות נאיבית המאופיינת פעמים רבות בציורי ערים בישראל ובכל העולם ,בכל עיר רפאל בוחר את האתרים , הבניינים האייקונים המפורסמים , שיש להם גם צורה אדריכלית מיוחדת , רפאל בונה את העיר מחדש עם הקפדה לתכנן את העיר עם הרבה צמחייה, שדרות עמוסות בעצים שיוצרים צל, עצים גדולים , ערוגות צמחים ופרחים , בחלק גדול מהיצירות מופיע גם דמות הצייר שמציירת את התמונה, כדורים פורחים , עפיפונים וכל דבר שמייצר אווירה נאיבית ושמחה, ברוב הציורים ישנם זוגות של גבר ואישה מתנשקים , או ציורי משפחות של גבר ואישה וילד , מוטיב מרכזי הוא ילדי גן שהולכים בתור כאשר בתחילת התור צועדת גננת אחת עם דגל המדינה של העיר המצויירת , מספר ילדות בשמלות אדומות , וגננת בסוף הטור כאשר כולם מניפים דגלי המדינה , הסצנות הן אידיליות מחיי היום-יום, עסוקות בהאדרת התמימות , שימוש בצבעים בהירים מלאי חיוניות התואמים פרספקטיבה של ילדים. הציורים קלים מאוד להבנה ולפרשנות והפשטות היא אחד מסימני ההיכר הבולטים שלה. רפאל מבטא בציוריו את משאלת לבו איך אמור להראות עולמנו. חזון זה בא לידי ביטוי בצבעוניות הרבה ובראיית עולם אופטימית וחיובית. מאפיינים של אמנות נאיבית 1. מספרים סיפור פשוט לקליטה מחיי יום יום, לרוב עם בני אדם. 2. מיצגים אידיאליזציה של הצייר את המציאות - מיפים את המציאות. 3. אי שמירת פרספקטיבה - בעיקר פירוט גם בפרטים מרוחקים. 4. שימוש רב בתבניות חוזרות - ריבוי פרטים. 5. צבעים חמים ועזים. 6. לפעמים דגש על קווי מתאר. 7. לרוב הדמויות שטוחות, חסרות נפח אם כי לא תמיד. 8. אין עניין במרקם, בהבעה, בפרופורציות נכונות ובאנטומיה. 9. אין שימוש רב באור וצל אבל חלק נותנים אפקטי תלת מימד. 10. לעיתים קרובות אין עניין בקומפוזיציה.