מכירים את השיר של רבקה זוהר?
שיר מרגש ביותר בעיני, האמת היא שלכולנו יש עבר של חוויות טובות ופחות טובות.
החוויות ה"פחות טובות" יכולות להוות מכשול גדול בדרך להצלחה, הבשורה המשמחת היא שגם את החוויות ההלו אפשר לתקן.
למה בכלל נרצה לתקן את החוויות הללו? אולי כדאי להניח לעבר?
ישנן חוויות שחקקו בנו רשמים, אמונות, הרגלי חשיבה ודפוסי התנהגות שלא משרתים את המטרות שלנו היום.
לדוגמא, בילדותי הייתי חשופה לביקורת מצד אימי, הדפוס שפיתחתי הינו ביקורת עצמית גבוהה, אשר אינה מאפשרת לי לממש את עצמי היום, להעיז, לקחת אתגרים ולצאת מאזור הנוחות.

הגילוי וההבנה של מתי ולמה פיתחתי את הדפוס, ההבנה שיתכן ובעבר הוא הגן עליי מפני ביקורת מצד אימי וההבנה שהיום ישנה דרך אחרת, שאיני זקוקה לביקורת והיא אף תוקעת אותי תסייע לי להחליף את הביקורת בהתנהגות מעצימה יותר.
אז איך מוצאים את התשובות?
טיפול בדימיון מודרך מחזיר את המטופל לסיטואציה בה נוצרה ההתנהגות(המיקרה הזה) החוסמת,
שם ניתן לתתת פרשנות שונה לארוע והשלים עם העבר ולשרר אותו.
במקביל ניתן לקבל תשובות מהתת מודע לכוחות וליכולות שבאמצעותן נשיג את מטרתנו. ממש לראות בדימיוננו כיצד אנו הולכים לכבוש את המטרה.
היצירתיות שמתאפשרת בתהליך הזה היא עצומה כי אין גבולות לדמיון והכל אפשרי, עוקפים את הפחדים, ומגיעים לתובנות שיוצרות בהירות, הקלה ושחרור.
היופי בתהליך הוא שישנה הנחייה בלבד וכל המסקנות, התובנות והגילוי הוא של האדם עצמו.
כך ניתן "ללכת הלאה ו, לטפס למעלה ולא להרתע"

הלאה
רבקה זוהר
מילים: קובי לוריא
לחן: יצחק קלפטר
קיים ביצוע נוסף לשיר זה :
ביצוע: בחר ביצועישראל בר און

באתי מעולם מלא ספקות ודאגה,
כל הזמן קורים דברים, אין זמן להירגע.
השנים חולפות וכבר חלף חצי חלום,
אבל אני עוד מחפשת מקום.

מבקשת דרך בין שבילים מפותלים,
בתקווה שיום אחד אבין את הכללים,
הסתובבתי די אך לא למדתי הרבה,
רק דבר אחד ידעתי יפה:

הלאה!
צריך ללכת הלאה,
לטפס למעלה,
ולא להרתע.
הלאה!
עוד ללכת הלאה,
רק ללכת הלאה,
ולא להכנע.