התשובה פשוטה אך יחד עם זאת מורכבת ליישום בשטח:

מערך אבטחה ממלכתי אחראי על שני דברים בלבד - הגנה על חיי אדם והגנה על תשתיות קריטיות של המדינה. לכן, כל המשאבים תמיד יהיו מופנים למניעת פגיעה ולתגובה במצב חירום. מערך האבטחה לא צריך להתחשב בצרכי הפרט או הארגון בו הוא פועל מכיוון שכל מהותו הוא ביטחון פיזי (בלבד שפועל במסגרת החוק) ומגובה תמיד מבחינה תקציבית. לא לשווא תקציב הביטחון של המדינה עצום.

דוגמאות: היחידה לאבטחת אישים של שב"כ, מאבטחי מטוסים וכדומה.

מערך אבטחה במגזר הפרטי אחראי על כמה דברים במקביל; הגנה על חיי אדם, הגנה על תשתיות החברה, הגנה על רכוש החברה, שמירה על רכוש העובדים, מניעת עבירות פליליות במקום העבודה, אכיפת נהלי החברה וכל זה במסגרת מאוד מצומצמת שאמורה לא להפריע למהות העסק - להרוויח כסף מהעשייה העיקרית (ייצור, תפעול, מכירות, קמעונאות, אחזקה, מלונאות וכו').

מערך אבטחה במגזר הפרטי כפוף בסופו של דבר למנכ"ל (אדם שנמדד ברווחיות וצמיחה כלכלית) ועליו להתאים עצמו למדיניות החברה ולתקציב הדל.

אפשר לסכם זאת כך שבמערך אבטחה במגזר הפרטי האתגר האמיתי שלנו הוא להתאים את פעולות האבטחה לסביבת העבודה במקסימום אפקטיביות ובמינימום פגיעה ב'שוטף'.

אושרי.