לקפה דה מרקר נכנסתי לראשונה על מנת לעשות קצת לביתי, במובן המשתכר של המילה., ואכן, מאז שאני כותבת באתר ההוא, דברים התחילו לזוז לכיוון החיובי. לא בגלל שיתופי פעולה שמצאתי בו, דווקא בגלל הערך המוסף של הכתיבה שלי באתר כתיבה אישית וחשופה. 

 למעשה, למעט פרסום הלוגו שלי לא עשיתי שומדבר משמעותי כדי לקדם את העסק. חיכיתי לרגע שאמצא את הדרך הכי נכונה לי  לכתוב על מה שאני עושה, מבלי שיצא טקסט  יח"צני ועבש, כזה שלא יורד בגרון. זה ממש לא הסגנון שלי.  

 כנראה שהרגע הגיע. 

 אתמול בערב הבכורון נכנס לחדר עבודה, מתיישב עלי, ואחרי סריקה קצרה מאתר קש שתיה שעבר התעללות מספריים קשה, אתמול בעת שיחת הבוקר הקבועה שלי."מה זה?" שואל בכורון. "קש שתיה שגזרתי מתוך שעמום" עניתי.שקט בחדר.

גאונצ'יק מפעיל את הגלגלים במוח (שומעת אותם) ומשחרר לאויר: 

 "אוף, אמא, בסוף את תמיד גוזרת משהו"...

            *                *                *                  * 

 את ההתעסקות ביצירה ירוקה התחלתי לפני ארבע וחצי שנים, כשבכורצ'יק החל לפקוד גן. הגעתי ללמוד פיסול בעיסת נייר מאומן מיוחד ואיש מדהים בשם אבי סיביליה. נגעתי בחומר והתאהבתי. במהלך תקופה לא קצרה כל בני הבית הועסקו במפעלי עיסת נייר: הזוגי קנה נייר טואלט בכמויות מטורפות, הבכורצ'יק קיסקס את הפתיתים  ואני סחטתי ופיסלתי. 

 בלילה אחד נטול שינה נתקלתי בשידור חוזר של אחת מתכניות "אודטה", הדודו טופז של עולם הלייף סטייל. באחד האייטמים הוצגה אנג'לה בן אליעזר, אמנית קרטון. הגניב אותי. אז הלכתי ללמוד עיצוב רהיטים בקרטון. אמנית קרטון גדולה לא יצאתי משם, אבל חברת נפש לשנים ארוכות מצאתי גם מצאתי. 

 אנג'לה היקרה פתחה לי צוהר לעולם שלא חשבתי שאעסוק בו עולם היצירה הירוקה. יש משהו מאד מרגש בלקחת מוצר שיש לו ייעוד ספציפי, ולהסב אותו למשהו אחר. אי לכך ובהתאם לזאת בני הבית הפכו לחיות בנוהל הומלס: מי שמסתובב ברחוב ומוצא קרטון יפה של מקרר/פלאזמה/מכונת כביסה וכו', מתבקש להתקשר לחמ"ל (אלי) ואני מתאמת איסוף והובלה (סבא מ'). יש לכם מושג מה אפשר לעשות מקרטון של מקרר??בקבוק פלסטיק? שקית ניילון? כולם נרתמים לאיסוף. היתה תקופה שהחברות שלי חיו ונשמו קרטוני חלב, אריזות קורנפלקס, תבניות ביצים. 

            *                *                *                  * 

שבועות, לפני שנה. אני מגיעה לגן ומוצאת את השלט הבלתי נמנע המורה על הכנת טנא לילד. אני משחדת את הבכור לרדת לאוטו בהבטחה לסדנאת יצירה פרטית כשנגיע הביתה."סוד" אני אומרת כשהוא מעז להתעניין במה הולכים לגזור היום.   מגיעים הביתה ואני שולפת קרטון חלב כמעט ריק של טרה, עם הדוגמא של הפרה."טה דה!" אני מנופפת בו בהתרגשות מטעמי בילד אפ. הבכור מסתכל עלי ושואל מה זה. "הטנא שלך!" אני אומרת בחיוך. "אני ארשה לך לגזור עם המספריים"...        גוזרים, משפצרים, תולים חבל תריס משני הצדדים ויש לנו טנא שמתאים בדיוק לפרי ומעדן. תענוג. אמא מאושרת, ילד מותש. בבוקר שאחרי הזוגי מוציא את הילדים לגן, ואיתם הטנא. בשניה שהוא חוזר לאוטו אני מקבלת טלפון עם הפרטים הבאים: כל ילדי הגן הביאו טנא מקש, מלא בכל טוב, ורק הבן שלנו הגיע עם קרטון חלב קשור בחבל תריס."נו?" אני שואלת, מתגאה בעובדה שהילד שלי מיוחד, "ומה לא בסדר?"."הבן שלך רוצה להיות כמו כולם. לא מטריד אותו שאמא שלו נהנית לשחק בזבל". 

             *                *                *       

           *  

אמצע היום, מועדונית לנוער עם פיגור שכלי ושאר עיכובי התפתחות אי שם במרכז הארץ. החברות והשכנים שלי אספו במסירות רבה 150 קרטוני חלב למייצג של חנוכיית ענק שאני מכינה יחד עם חניכי המועדונית. החניכים עובדים בהנחייתי. יום לפני חנוכה יש מוצר! חנוכיית הענק של מועדונית שלום עומדת מוכנה. קצת עקומה, לא הכי אסטתית אבל לגמרי שלהם.

            *                *                *                  * 

פורים. 35 זאטוטים בני שלוש וחצי פלוס בוהים בי בעיניים מזוגגות ואף דולף. אני מסבירה להם שאנחנו מכינים מסיכות לפורים. אחרי ארבעה מפגשים שבועיים וימבה בלגאן הגננת משיקה את התערוכה. תענוג צרוף. הבכורון שלי מבסוט משידרוג מעמדו בעצם היותו הבן של אמא של. ילדי הגן מבסוטים וההורים גם. 

           *                *                *                  *  

אלו בדיוק הדברים שמרכיבים עבורי את יוצרים ירוק. פחות מעניין אותי אם הילד יוצא מהשיעור שלי עם תוצר  מושלם שניכר בו ש 75% ממנו הכנתי בבית לפני השיעור. חשוב לי שהילדים שעובדים איתי ילמדו איך לחשוב מחוץ לקופסא, יתרגלו מיומנויות מוטוריות שנדמה שבעידן המודרני קצת מתפספסות, ובעיקר שיקבלו בחזרה  את הילדות.