כאשר עורכים צוואה, יש צורך לעשות זאת במשנה זהירות. יש לבחון את מצבו של המצווה (כותב הצוואה). לבחון שהוא כשיר משפטית, וכן לבחון את הנסיבות של כתיבת הצוואה וכי לא הייתה השפעה של גורמים שונים על עריכת הצוואה אלא היא נעשתה מרצונו החופשי. לשם כך, במועד עריכת הצוואה, ככל וישנו עורך לצוואה, עליו לשבת עם המצווה באופן אישי וללא נוכחות של מי מהנהנים וזאת במטרת לבחון את מידת רצונו החופשי עד כמה שניתן. ישנם תמרורי אזהרה שיש לשים לב אליהם כך למשל: אם המצווה נותן לילד אחד ספציפי יש להבין למה דווקא הוא, ולמה מוציאים את הילדים אחרים וכדו'.

סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע כי " הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום,  השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".. בפסיקה נקבעו מספר מבחנים כדי לנסות לאתר האם נעשתה השפעה בלתי הוגנת. כך למשל:

מבחן התלות והעצמאות – עד כמה האדם עצמאי ועד כמה הוא תלוי בנהנה – עצמאות מבחינה פיזית ומבחינה הכרתית. זהו המבחן הבסיסי.

מבחן התלות והסיוע – עד כמה הנהנה בצוואה הוא המסייע העיקרי או שישנם מסייעים שונים.

מבחן קשרי המצווה עם אחרים – עד כמה המצווה מבודד ועד כמה הוא מקיים קשרים עם אחרים, והאם הנהנה מונע ממנו קשרים עם אחרים.

מבחן הנסיבות – חשוב לבחון את העיתוי בו נערכה הצוואה ואת ההקשר. . האם המצווה היה במצב רגשי קשה (למשל, לאחר פטירת בן/ת הזוג). האם בנסיבות המקרה הופעל לחץ כלשהו על המצווה לערוך את הצוואה, אם כדי לבצע פעולות מסוימות או לאור נסיבות אחרות וכדו'. כמובן שזהו מבחן פתוח וכל מקרה לגופו. אך יש לשים לב לנסיבות אלו.

כך שבעת עריכת צוואה, הן המצווה והן עורך הצוואה (במידה וישנו) נדרשים לתת תשומת לב מיוחדת לפרטים. ורצוי להיוועץ בעריכת צוואה, כדי לנסות למנוע כל מיני בעיות בעתיד שלא חושבים עליהם/

כאשר ישנו חשש כי הייתה השפעה על עריכת צוואה ניתן לערער על תוקפה של הצוואה בבית משפט ויש להוכיח כי אחת העילות לפסילת הצוואה התקיימה בעניינה.