בפסק דין בהליך שמספרו 28391-09-21 נדונה שאלה לגבי יפוי כח מתמשך. כאשר אישה מינתה את אחד מילדיה בלבד, כאשר אחותו לא מונתה ביפוי הכח. האחות תבעה לפסילת יפוי הכח המתמשך בגין זיוף ובגין השפעה בלתי הוגנת. הטענה בגין הזיוף נדחתה, מאחר ועדות עורכת הדין שערכה את יפוי הכח  התקבלה כמהימנה לעניין החתימה, וממסמכים אחרים ניכר כי החתימה של הממנה איננה זהה בין חתימותיה.

לעניין ההשפעה בלתי הוגנת. בדומה לצוואה, נקבע בסעיף 32כט(א)(2) לחוק הכשרות המשפטית, כי אחת העילות לביטול יפוי כח מתמשך או מינוי על פיו (דהיינו לבטל מינוי של אחד מהאנשים שמונו ביפוי הכח המתמשך) הינה:

"ייפוי הכוח ניתן כתוצאה ממרמה, מניצול או מהפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנת על הממנה או שהוא ניתן בעת שהממנה לא היה בעל כשירות"

בפסק הדין נקבע כי המבחן להשפעה בלתי הוגנת הינו כמו שנקבע בצוואות בהלכת מרום : עד כמה  האדם תלוי או עצמאי,  עד כמה הממונה תלוי במיופה הכח, עד כמה הממנה מנותק מאנשים אחרים ונסיבות עריכת יפוי הכח המתמשך. במקרה של פסק הדין, היה ניכר כי הממנה פעלה לפי דעתה העצמאית, היוזם של יפוי הכח היה עורך דינה ולא הבן, נערכו עמה מספר רב באופן יחסי, של ישיבות ועוד. לפיכך התביעה נדחתה. נראה שבימ"ש לא בקלות ממהר לפסול יפוי כח מתמשך, וחשוב להכיר את המבחנים ואת העילות