מאז הצטרפותי לביז קיימתי שתי שיחות (מתוך עשרות כן?!..) שגרמו לי לחשוב מחדש על מה שאני באמת מביאה לשולחן כמעצבת.

הראשונה הייתה עם יועץ עסקי שהצליח לגרום לי לראות את עצמי דרך עיניים חדשות. "תגידי," הוא שאל, "מה באמת מבדל אותך ממעצבים אחרים?" שאלה פשוטה, אך מאתגרת. אחרי כמה דקות של דיון, הגענו יחד לתובנה מעניינת שלא חשבתי עליה קודם.

השיחה השנייה הייתה עם חברת קבוצה יקרה שדרשה ממני להסביר: "למה שאבחר בך ולא במישהו אחר?" שאלה ישירה שדרשה תשובה כנה.

והנה מה שהבנתי...

זוכרים את הסרט "יש לך הודעה" עם מג ריאן וטום הנקס? אני תמיד אהבתי את הסרט הזה והיום יותר מכל אני מבינה למה.

הניגוד בין חנות הספרים הקטנה והאותנטית של מג ריאן לבין רשת הספרים הגדולה והאימפרסונלית של טום הנקס הם הבידול שלי. למרות שהרשת הגדולה הציעה מבחר רחב יותר ומחירים נמוכים יותר, משהו הלך לאיבוד - אותה תחושה של בית, של קשר אישי, של מישהו שבאמת מכיר אותך.

וזה בדיוק מה שאני מביאה לשולחן העיצוב שלי.

אני לא סטודיו גדול עם עשרות עובדים שמעבירים פרויקטים בשרשרת. אני מעצבת שאוהבת את התחושה של עסק קטן שנותן לך הכל - אותנטיות, תחושה בטוחה של בית, ועיצובים מיוחדים שלא יכולים להיות גנריים כי הם נוצרו במיוחד עבורך.

כשאתם עובדים איתי, אתם לא מקבלים תבנית מוכנה מראש. אתם מקבלים אוזן קשבת, מישהי שבאמת רוצה להבין את הסיפור שלכם, את הערכים שלכם, ואת החזון שלכם. ואז אני לוקחת את כל זה והופכת אותו לעיצוב שמשקף אתכם באופן אמיתי.

כמו בחנות הספרים הקטנה, אני יודעת מה אתם אוהבים, מה מדבר אליכם, ואיך לעצב משהו שיגרום ללקוחות שלכם להרגיש בבית.

אז בעולם של עיצוב המוני, אני מציעה משהו אחר - עיצוב אישי, מחובר, אותנטי.

ומה אתם חושבים? האם גם אתם מעדיפים את התחושה של עסק קטן שמכיר אתכם באמת?