פתאום הגיע סתיו״ של המחזאי האמריקאי יליד סקוטלנד אריק קובל וליא קניג נסגרת בתוככי התפקיד המדהים שכתב - ואין לי ספק שבדרך כלשהיא ידע שהיא תשחק אותו - והיא מעצבת אותו בהתבוננות עצמית, בהאזנה לקולה ולחייה - הפרטיים והמקצועיים - שחוברו להם יחדיו בתפקיד אלכסנדרה, אישה הנאבקת על זכותה להיות מה שהיא באמת: חופשייה, גם אם לגמרי לבד. המחזה מדבר על דברים הקרובים ללבה, כמו ללבי וללבם של בני העשורים השביעי והשמיני והתשיעי לחייהם שמבינים, מרגישים, וקצת פוחדים מהצפוי להם, מהמפגש הבלתי אמצעי עם המוות. וזאת איננה בושה, וכמו שאלכסנדרה אומרת, זה מלווה אותנו מיום לידתנו. אל תיבהלו, לכל זמן ועת לכל חפץ, ועד אז מותר בהחלט לחלום, להתבלבל, לשכוח שמות, ולרצות לחיות עוד קצת אבל בדרכנו שלנו. הצגה על יחסי הורים-ילדים. ברגישות רבה לטובת הקשב הנדרש ביחסים טעונים כאלה, והאמיתות הנאמרות בין האם ובנה, הוא צמצם מאוד את התנועה, כמעט שהקפיא את השניים במקומותיהם, ונתן לדבריהם את מלוא תשומת הלב בתוך התאורה הנכונה של מאיר אלון, ועם רקע של מוזיקה חרישית של אורי וידיסילבסקי וציטוטי רקוויאם קלאסיים.