מתי בפעם האחרונה פירגנתם לעצמכם?
זכור לכם מתי פרגנתם לעצמכם? היום, לפני שבוע, לפני שנה?
מתי בפעם האחרונה עצרתם לרגע והחמאתם לעצמכם על עשייה שעשיתם?
עם יד על הלב, באיזה מקום אתם בסדרי העדיפויות שלכם?
במסגרת עבודתי אני פוגשת יום יום אנשים שלשאלתי: מה
חשוב לכם בחיים? הם עונים: משפחה, עבודה, חברים.
ואיפה אתם אני שואלת?
שאלה טובה שאלת, הם עונים.
אני יודעת שזו שאלה טובה, כי היא משקפת לאנשים את מקומם בחייהם.
אנשים מגיעים לקליניקה שלי עם רצון לעשות שינוי בחייהם. הרבה פעמים הם לא יודעים איך.
אני רוצה לספר לכם על טליה.
לטליה היו רמות גבוהות של שומנים בדם. בעיה של מספר
שנים. היא הייתה אצל מספר דיאטניות ללא הצלחה. קבלה
טיפול תרופתי ללא שיפור במצב.
כשהיא הגיעה אלי, היא הגיעה חסרת אמונה. אין לי מה להפסיד היא אמרה, ובנימה "אופטימית" זו החלו המפגשים.
מפגשים ראשונים הם מפגשי היכרות. טליה הציגה את עצמה כאישה שהמאפיין שלה הוא: אין לי.
- אין לי יכולת להתמיד.
- אין לי יכולת לסיים דברים.
- אין לי יכולת להתגייס לטפל בעצמי.
- אין לי כוח להשקיע בעשייה שתשפר את איכות החיים שלי.
- אין לי.
ומה כן יש לך?
- יש לי משקפיים שחורים שדרכם אני רואה את העולם.
הזמנתי את טליה לתרגל כל יום עשייה קטנה עבור עצמה. אני מודה, שלא תיארתי לעצמי עד כמה זו תהייה משימה קשה. עברו שבועות, שבהן אנחנו נוגעות בנושאים שונים, שקשורים להשגת המטרה.
כל מפגש בדקתי מה קורה עם העשייה עבור עצמה וכל מפגש שמעתי את אותה התשובה: השבוע. עד שהגיע המפגש שבו היא ספרה איך יזמה פגישה עם חברה טובה בשעות הערב המוקדמות והודיעה לבעלה: הערב אתה חוזר מוקדם מהעבודה לטפל בילדים, כי אני יוצאת. לא שאלה, הודיעה ובאותו הערב קמה ויצאה.
מאז הפרגונים קרו בתדירות גבוהה ויחד עם הפרגונים הגיע הרגע שהתחילה לטפל בעצמה ממקום אכפתי, מפרגן, דואג.
סופו של המקרה: לילה אחד, בשעה מאוחרת קבלתי מייל. לא תאמיני היא כתבה, השומנים ירדו כמעט לרמה הרצויה. אני האמנתי, כי ידעתי שהיא מפרגנת לעצמה.
במקום של פרגון יש רק הצלחות.
נסו ותיווכחו.
המומחיות שלי באימון וטיפול באנשים עם קשיים בהתמודדות עם עודף משקל ועם מחלות כרוניות.. אני מעצימה, אני עוזרת לאנשים להתמודד עם קשיים, לטפל בעצמם ולהתמיד בטיפול לאורך זמן. הנחות היסוד שעליהן אני מתבס