מאמר על אחריות

מאמר על אחריות
26/7/09 מאת עמוס וולקן, מטפל מוסמך בעוצמת הרכות
הבה נניח את ההנחה הבאה:
האדם אחראי לכל מה שקרה לו – ע"י הבחירות שעשה בחייו.
רגע, רגע, אל תקפצו...
נכון שיש דברים שהם בבחינת כוח עליון ונכון שיש דברים שהם ממש לא בשליטתנו. אבל הדברים הללו מהווים לא יותר מ- 5% מכל מה שקורה לנו בחיים.
אם תבדקו בכנות את עצמכם, תגלו שאכן רוב מוחלט של מה שקרה לכם, היה בשליטכם ואתם בחרתם, לפעמים לא במודע, את הבחירות שהובילו למה שקרה בפועל.
גם לגבי 5% הנותרים שמחוץ לשליטתכם – עדיין אתם יכולים לבחור איך להתייחס אליהם – האם כאסון שאתם קורבנותיו או כמציאות שיש להתמודד איתה וללמוד ממנה כיצד להתנהל בעתיד.
ובכן, מצד אחד זה באמת חבל שאין לנו את מי להאשים בצרות שלנו (חוץ מעצמנו)...
אבל מצד שני – זה מעביר את כל העוצמה אלינו וזה אומר שיש לנו אפשרות לקחת את עצמנו למקום אליו אנו שואפים.
אם נישאר במקום של האשמת אחרים, נהיה תמיד הקורבן. כקורבן אתה נשאר מפוחד וכועס ולא תוכל להיות מאושר או בריא.
אנחנו נוטים לוותר על האחריות על עצמנו בעיקר בהקשר של יחסי חולה ורופא.
כאשר אדם חולה, הוא לרוב מתייחס לזה כאל תופעת טבע ולא נוטה לחקור מה בהתנהגותו ובאורח חייו גרם להתפתחות המחלה.
בהמשך הוא פונה לרופא ומעביר לו את כל האחריות על הטיפול בו.
אם הטיפול מצליח – הוא משבח את הרופא. אם הטיפול אינו מצליח הוא מגנה את הרופא.
אבל היכן אתה אדוני? "מה אתה עשית בשביל מדינה?" כלומר למען עצמך. הרי הגוף הזה הוא שלך! האם הבנת מה שהרופא אמר לך? האם הבנת את מהות הטיפול שהוא נתן לך? האם אתה סומך על הרופא? האם הרופא הקשיב לך? הבין אותך? האם שקלת לפנות לרופא אחר, לשמוע דעה נוספת? לחוות אינטראקציה אחרת מול אישיות של רופא אחר?
ובהמשך – האם התמסרת לטיפול או שעשית אותו כלאחר יד? וכן הלאה – גורמים רבים ישפיעו על הצלחת הטיפול – גם הרופא אבל בעיקר אתה אדוני החולה.
והמסקנה: אם אקח אחריות על המחלה שלי, אז יש לי גם סיכוי להחלים ממנה.
ציטוט מהספר "עוצמת הרכות" מאת ד"ר טובי בראונינג פרק 5 עמ' 84:
הסיבה לכך שאנשים מפקידים את כוחם בידי אחרים היא בסיסית ביותר – פחד. אין דבר שמפחיד אותנו יותר מכוחנו שלנו! ההכרה באחריותנו הבלעדית לאושר שלנו מפחידה אותנו עד כדי כך, שאנו מוכנים להעבירה בשמחה לאחרים. אחרי הכל, כל עוד אנו לא נושאים באחריות המלאה על חיינו, אנו נהנים מהזכות להאשים אחרים.
להלן סיפור שסיפר משה רוגוזניצקי על אחריות מתוך האתר "בריאה"
http://www.gilimerav.com:80/?cat=3
לפני מספר חודשים ביקרתי כמה עמיתים למחקר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבבולטימור, ארצות-הברית. הם ביקשו ממני לפגוש חולה מעניין. איש עסקים מאוד אינטליגנטי ומצליח שסובל מסרטן הכליה. החולה עצמו ערך מחקר מקיף לגבי מחלתו וכל אפשרויות הטיפול הקיימות. הוא נפגש עם המומחים הגדולים ביותר בארצות-הברית. כל אחד ואחד מהם אמר לו: "אתה יודע יותר ממני על הסרטן הזה ".
"מה, אם כן, אתה רוצה ממני?" שאלתי.
"אני רוצה שתפנה אותי לרופא שיודע יותר ממני, רופא שיכול להמליץ לי על הטיפול שעלי לקחת" ענה.
אמרתי לו: "אני רוצה לשאול אותך שאלה: נפגשת עם המומחים הגדולים ביותר בארצות-הברית. כולם מודים שאתה יודע יותר מהם. מדוע, אם כן, שלא תיקח אחריות על מצבך ותחליט בעצמך לגבי הטיפול שתקבל?"
בתשובה לכך הוא חייך בעצב ואמר: "או, כמה קשה לקחת אחריות מעין זו".
לקיחת אחריות היא המפתח.
שלא באשמתם, רופאים אינם יכולים לדעת הכול. התמיכה הגדולה שנתנה בעולם לקידום המדע הביו-רפואי יצרה מצב המכונה "סינדרום עומס המידע". רופאים הנתונים בעומס יתר של עבודה קוראים בממוצע מאמר אחד על מחקר רפואי ביום, או שישה מאמרים בשבוע. זהו רק חלק מאחוז אחד מתוך 40,000 המחקרים החדשים המתפרסמים כל שבוע.
חולים רבים אינם מבינים שאין באפשרותו של הרופא לדעת הכול. הם חושבים שרופא, כמו אלוקים, יודע הכול. לצערי יש רופאים המאמינים בכך גם הם.
אולם מדוע החולים שכבר מבינים שהרופא לא יודע הכל, שיש בידיהם מידע שהרופא איננו מודע אליו, ימשיכו באותה תוכנית טיפול? מדוע שלא ייקחו אחריות על חייהם וילכו להתייעץ עם רופאים אחרים, ובמידת הצורך יעזבו את הטיפול אותו הם מקבלים כרגע? נושא זה תמיד הביך אותי. אותו חולה סרטן כליות בבולטימור ענה לי על שאלה זו: "או, כמה קשה לקחת אחריות".
משה רוגוזניצקי
מתוך האתר של פרופ' גרשום זיצ'ק – סרטן וחכמת הגוף
http://www.what-is-cancer.com/hebrewFrame.htm
פרופ' גרשום זיצ'ק מתייחס למחלת הסרטן באופן שונה מהממסד הרפואי המערבי. הוא רואה בסרטן של מבוגרים מחלה כרונית בדומה למחלת לב או לסוכרת ומציע להתייחס אליה באופן ענייני ופחות בפחד. הוא חקר בעיקר את נושא סרטן השד. הוא מדגיש את יכולתו של הגוף לרפא את הסרטן בתנאי שנחזק אותו:
... תורת האיזון מצביעה אפוא על שתי דרכים לטפול בסרטן: החלשת הגידול על ידי ניתוח או טיפול כימי וחיזוק כוחות המרפא בגוף. שתי הדרכים שוות ערך! שתיהן נחוצות להתמודדות עם המחלה. לצערנו אין הרפואה מאמינה באיזון. לדידה גורל החולה תלוי אך ורק באלימות הגידול. מסיבה זו מוטלת עלייך החולה ללמוד את דרך האיזון. בלית ברירה את הופכת לחוקרת הסרטן שלך.
... מאחר שהרפואה אינה מאמינה באיזון, תרומתה לחיזוק הגוף היא שולית. לכן יש להיעזר ברפואה הוליסטית. לרפואה ההוליסטית שיטות רבות להרדמת הסרטן אך לא כולן יעילות באותה המידה. אני מקווה שביום מן הימים תתארגנה קבוצות תמיכה שעיקר עניינן בהרדמת הסרטן.
אך החיפוש מוטל על כל אחד. כל אחד חייב לקחת את גורלו בידיו, זו מטרת היוגי של סרטן. הוא בוחן את השיטות השונות להרדמת הסרטן ומחליט איזו היא המתאימה לו.
היחס בין מטופל למטפל הוא כמו היחס בין דבורה לפרח. הדבורה עוברת מפרח לפרח ונשארת רק בפרח אשר צופו טעים לה. זה הדין של חולה הסרטן. הוא חייב להתנסות בשיטות שונות אך ליישם רק את השיטות אשר צופן טעים לחיכו.
אנו רואים שפרופ' זיצ'ק מדגיש את האחריות של החולה בבחירת הרופא והמטפל ובבחירת הטיפול שמתאים לו אישית. הבחירה נעשית הן ע"י השכל והן ע"י הלב או הבטן – התחושה הפנימית שהמטפל והטיפול אכן מתאים לי ברגע זה של חיי.
הנה 3 תרגילים מתוך הספר של ד"ר טובי בראונינג "עוצמת הרכות"
עמ' 85
חשוב לרגע על דבר מה שמאמלל, מכעיס או מתסכל אותך. זה יכול להיות דבר מה מן העבר או בהווה, מחלה, אירוע טראומטי, פרידה, גירושין, פציעה, תאונה וכו'.
כעת אמור את המשפט הבא בקול או בתוכך (היה קשוב לרגשות שאתה חווה כשאתה אומר זאת):
"בחרתי שכך יקרה לי, כי רציתי בזה או הייתי זקוק לזה."
טווח תגובתך יכול להיות בין זעם, טינה או רוגז, ועד להקלה או הנאה.
כעת חשוב על דבר כלשהו בחייך שגרם לך אושר גדול. ושוב אמור לעצמך: "בחרתי שכך יקרה לי, כי רציתי בזה או הייתי זקוק לזה."
אילו רגשות עולים בך עכשיו?
עמ' 88 – 89
עצום את עיניך ודמיין את עצמך חסר אונים בצרה קיצונית. הנח למלים הבאות להדהד בך (הרגש חופשי לאלתר מלים דומות נוספות):
משהו נורא עלול לקרות לי בכל רגע, בלי שתהיה לי כל שליטה עליו.
גופי יכול לעשות ככל העולה על רוחו, לבגוד בי או אפילו להרוס אותי.
פגעו בי, ניצלו אותי, הוליכו אותי שולל
שים לב להרגשותיך ולתגובותיך כלפי המלים הללו ולהשפעותיהם על גופך.
עמ' 89
עצום שוב את עיניך והפעם דמיין את עצמך מלא עוצמה באופן קיצוני. הנח למלים הבאות להדהד בך:
אני מחליט אם אני מאושר או אומלל.
אני וגופי עובדים יחד – גופי מאשר את כל החלטותיי ובחירותי.
איש אינו יכול לפגוע בי, אלא אם אבחר בכך.
שים לב להרגשותיך ולתגובותיך כלפי המלים הללו ולהשפעותיהם על גופך. שים לב לרגשות הדקים ביותר: פחד, כעס, שמחה או כל רגש אחר. זכור, החוויה שלך משמשת המורה הגדול ביותר.
מסקנה אפשרית מתוך התרגילים הללו: העוצמה קיימת בתוכי, הבחירה אם לממש אותה היא בידי.
והנה מדרש המלה "אחריות" שמצאתי באינטרנט:
המילה אחריות היא מילה מדהימה - כמו כל השפה העברית:
ראשית היא מתחיל ב- א ומסתיימת ב- ת, והכוונה היא שכשמישהו לוקח אחריות, היא צריכה להיות כוללת מההתחלה ועד הסוף.
שנית, המילה אחריות היא מילה במשמעות מצטברת,כלומר:
א - הכוונה היא לאני, קודם כל אני צריך לקחת אחריות על עצמי.
אח - לאחר שלקחתי אחריות על עצמי אני יכול לקחת אחריות על אחי, הכוונה
למעגל הקרוב אלי.
אחר - השלב הבא הוא לקיחת אחריות על האחר - והכוונה היא לכל אדם.
אחרי - ברגע שלקחתי אחריות על שלשת המעגלים הראשונים אני יכול להוביל
אחרי.
אחריו – אמונה שיש לי במי או במה לבטוח. יש כאלו שיגידו אלוהים, יש כאלו שיגידו היקום, הבריאה, אנרגיה קוסמית.
ולבסוף - אחריות.סיכום
כמו שאומרים ד"ר טובי בראונינג ומשה רוגוזניצקי לקיחת אחריות קשה לנו.
פרופ' זייצ'ק טוען שאין לנו ברירה אלא לקחת אחריות על עצמנו אם אנו רוצים להירפא מסרטן.
שימו לב! לקיחת אחריות אין פרושה שאני יכול לשלוט בכל הדברים שקורים לי – למשל אם מכונית תפגע בי או אם יתרחש משבר כלכלי שיפגע בי.
מה שאני יכול לשלוט בו זו הגישה שלי לדברים שקורים לי.
אני יכול לבחור להישאר הקורבן, החלש והמפוחד. הרווח מזה הוא קבלת תשומת לב ורחמים מהסביבה שלי. ההפסד הוא שלא אוכל להיות מאושר.
אני יכול לבחור בגישה של "אני יכול להתמודד עם כל מה שקורה לי". ללמוד ממה שקרה לי, לבדוק מה אני כן יכול לעשות כדי להרגיש טוב עם עצמי ועם העולם. הרווח שלי הוא שעם האחריות באה גם העוצמה ומיצוי הפוטנציאל שלי.
מתוך העוצמה הפנימית יש בי היכולת לחוות אושר.

שיעורי מתמטיקה לתלמידי תיכון ולנבחנים אקסטרניים לקראת בחינות הבגרות. אני מורה בתיכון בעל תואר BA במתמטיקה , ובעיקר אוהב מתמטיקה. הגישה שלי לתלמידים היא העמקת ההבנה וע"י כך הקטנת החרדה ואפילו חוויה ש
