הפעם הראשונה שבגדים העבירו מסרים בשמי היתה לפני 26 שנים, בגיל 17. באותה תקופה הוריי היו בהליכי גירושין ואני, הבת הבכורה, ביקשתי לברוח ממציאות מאתגרת של חוסר יציבות. באחד הבקרים מצאתי את עצמי חותכת מבי"ס ונוסעת למרכז העיר בירושלים, למדרחוב שהיה עמוס בחנויות שונות וחנות אחת משכה את העין וקראה לי להיכנס. שאלתי את עצמי, מה מכל הבגדים שתלויים על הקולבים מדבר אליי ונחשב 'אני'. באופן אינטואיטיבי, בחרתי בבגדים שחורים – מכנס וחולצה, שהיוו יריית הפתיחה למערכת יחסים ארוכת שנים שניהלתי עם הצבע הזה. במשך כמה שנים היו לי בארון 20 זוגות מכנסיים שחורים שרק אני ידעתי להבדיל ביניהם, חולצות שחורות, נעליים שחורות וכל פריט שניתן לדמיין ואיתם הרגשתי באותה תקופה הכי נוח והכי אני. הבגדים השחורים הפכו לחברי נפש וכשקניתי אותם הרגשתי שהנה, מצאתי תחום שיש לי בו שקט ושליטה במה שאני מרגישה, כי הדרך שלי להתמודד עם משפחה מתפרקת, היתה להימנע מלהרגיש ובעיקר, מרצון אמיתי להיות 'כמו כולם', אלו שיש להם משפחה 'נורמלית'. בתוך תוכי חשתי בושה ורצון להיעלם, והבגדים שלי שיקפו את המצב הרגשי האמיתי ששהיתי בו באותו זמן. רק אחרי כמה שנים, כשכבר הייתי בצבא, היה אדם אחד ששם לב ואמר לי אחרי שיחה ששינתה את חיי: 'את היחידה שיכולה להגדיר לעולם מי את'. הוא הכניס קצת אור לשחור ושינה לחלוטין את האופן שבו התבוננתי על המציאות. אז למה אני משתפת בסיפור הזה? כי לכולנו יש את הימים האלו של רצון להתכנס פנימה, לבחור להיעלם ובעיקר לא להיות בפוקוס של אף אחד והשחור יהיה שם לבטא את המסר הזה לעולם. לצד זאת, אישה או גבר שלבושים שחור מכף רגל ועד ראש, לתקופה ממושכת *מידי יום* בעולם המערבי, מהווה בעיני סימן חשוב לכולנו להיות נוכחים, לראות ולשאול האם ניתן להושיט יד, מילה טובה או חיבוק. השחור מכווץ ומסתגר וקצת אור יכול לעשות שינוי אדיר בחווית החיים של אדם שמתקשה להכניס צבעים לחייו באופן עצמאי ולפעמים שיקוף מאדם חיצוני יכול ליצור בסיס לתנועה קדימה, ובלבד שהאדם מעוניין בזה אז תשאלו את עצמכן.ם, מי סביבכם.ן תמיד לובש.ת *רק* שחור? ברגע שמצאתם, מוזמנים להביא לו כוס קפה ולומר לו או לה כמה הם משמעותיים ואהובים. בשבילכם זה יכול להיות משפט בקטנה, בשבילם זה יכול לשנות את הסיפור💗