בתהליך..המתן בבקשה.

איילת בארי גדולה מהחיים / בלוג

מה היית עושה אם היית עומד למות?

16/08/2009 18:34

  • באוניברסיטאות מכובדות רבות בארצות הברית מתבקשים מרצים מובילים לשאת מעין הרצאה אחרונה, שבה הם אמורים להרהר ב"מותם המתקרב", לדבר על הדברים החשובים להם ולחלוק עם המאזינים את חוכמת החיים שצברו. אבל כשרנדי פאוש, פרופסור למדעי המחשב מאוניברסיטת קרנגי מלון, התבקש לשאת הרצאה כזאת הוא לא היה צריך לדמיין את מותו המתקרב.


    רנדי אובחן כחולה בסרטן הלבלב, והרופאים הקציבו לו חודשים ספורים. וכך, באולם מלא עד אפס מקום, נשא רנדי את ההרצאה האחרונה. אבל ההרצאה לא עסקה במוות אלא בחיים.


     


    הספר "ההרצאה האחרונה", שהקטע הנ"ל לקוח מהכריכה האחורית שלו, הוא אחד הספרים מעוררי ההשראה ביותר שקראתי לאחרונה.


    כפי שכתבתי בבלוג הקודם שלי, אני מאד מאמינה בקריאה של ג'ק וולש למצוא בכל אדם את המאמן עבורך.


    רנדי פאוש בספר הזה הוא התגלמות המאמן מעורר ההשראה.


    האופטימיות, ההומור העצמי וההשלמה המוחלטת עם מצבו הביאו אותו להרצות ואז לכתוב ספר שכל כולו צוואה לילדיו.


    הוא פותח בפרק על השפעתם של הוריו על חלומותיו והגשמתם, לאחר מכן מתאר איך הוא הפך למגשים חלומותיהם של אחרים ומסתיים בלקחים ותובנות על החיים, בתקווה שיהפכו למעוררי ומעודדי החלומות של ילדיו הקטנים.


     


    היכולת של רנדי לעמוד באומץ מול המוות הקרב ולהכין את עצמו ואת משפחתו ליום בו יעזוב אותם הפכו את ההרצאה האחרונה למסמך מרתק על איך לעורר השראה מצד אחד, ואיך לחיות את החיים במלואם מאידך.


    בעצם, מתי בפעם האחרונה שאלתם את עצמכם מה תרצו להשאיר אחריכם?


    מה תרצו שיאמרו עליכם אחרי לכתכם? מה היתה המורשת שלכם? מה היתה תרומתכם לעולם הזה? לעצמכם? לילדיכם או קרוביכם?


    מה תרצו שידעו עליכם, שאהבתם, שהערכתם ורציתם שינהגו כמוכם?


     


    למה שלא תתמודדו עם השאלה הזו לפני שהיא נהיית מוחשית וקצובה בזמן?


    הרי אם להודות על האמת, ומבלי להיות פטאליסטיים מדי, הרי מסענו אל המוות מתחיל ביום בו נולדנו. רנדי פאוש מסוגל להתייחס לסרטן שלו כאל מתנה משום שהוא אפשר לו לדעת בוודאות את יום מותו ולהיערך אליו כראוי.


     קחו לעצמכם תרגיל. דמיינו את עצמכם עומדים במצב שבו אתם יודעים בוודאות שנותרה לכם שנה לחיות. אתם יודעים מה? מבחינתי גם כל השנה הזו תעבור עליכם בבריאות טובה ובתפקוד מלא.


     איך תמלאו אותה?


    את מי תפגשו?


     עם מי תרצו לחדש קשרים ישנים או עם מי תרצו לסיים קשר שלא שווה את הזמן והאנרגיה שאתם משקיעים בו?


     מה תרצו להספיק?


     היכן תרצו לבקר ואת מי?


     


    עכשיו תתחילו בלרשום את כל הפריטים שתכננתם. השלב הבא הוא לבחור על מה לא תרצו לוותר בשום אופן? עשו אותו מחר, בלי לחכות למותכם המתקרב! הרי המציאות יכולה לתפוס אתכם בהפתעה ולרוב האנשים אין התרעה מוקדמת...


     


    מכאן הדרך שלכם פתוחה להמשך שיכלול הרשימה. תמיד חישבו מה הדבר שאתם חייבים לעצמכם להספיק לפני מותכם, ועשו אותו כאילו מותכם קרוב באמת. הרי יום אחד זה יהיה נכון!


     


    קצת פילוסופיה, אולי בגרוש, אבל זה המפתח לחיים מלאים ומספקים.


    החיים הם לא הרגעים שנשארים לכם בין העבודה לסידורים, לקניות, לבישולים, אלא הם סך כל הרגעים הללו כולם.

תגובות
  • יסמין ז'ק  גרפיקה מולטימדיה אינטרנט יסמין ז'ק גרפיקה מולטימדיה אינטרנט - לפני 3739 ימים

    גרמת לי לעצור לרגע ובאמת לעשות חשיבה מחודשת.
    טוב לפעמים..

  • אביטל זברגר  ליווי כלכלי למשפחה ולעסק אביטל זברגר ליווי כלכלי למשפחה ולעסק - לפני 3739 ימים

    מטיילת בכול העולם, אוכלת כל מה שאני רוצה ואוהבת, כותבת לאנשים את מחשבותי, אם השנים למדתי שלא כל דבר צריך לומר, אם באמת אין בזה טועלת. מארגנת את ההלוויה שלי, ובעיקר מדברת עם המשפחה על ההמשך שלהם בלעדי.

  • ורדה  צדיק - מאמנת אישית   ומנחה בNLP ודמיון מודרך ורדה צדיק - מאמנת אישית ומנחה בNLP ודמיון מודרך - לפני 3739 ימים

    כשקראתי את הבלוג שלך לא יכולתי שלא להזכר בספר "ימי שלישי עם מורי" (הוצאת "מטר"). זהו ספורו של אדם שחלה בניוון שרירים (ALS), שידע שימיו ספורים אך החליט החלטה נחושה להביא תועלת בזמן שנותר לו.
    "האם אני אדעך לאיטי עד שאיעלם, או שאעשה את המיטב בזמן שנותר לי?" שאל את עצמו.
    "הוא היה נחוש בדעתו להוכיח שהמילה גוסס איננה מילה נרדפת לחסר תועלת". הוא סרב להיות מדוכא. הוא כתב רעיונות, מחשבות קטנות, אימרות על החיים בצל המוות.
    "אם מצאת משמעות בחייך אתה לא רוצה לחזור לאחור, אתה רוצה ללכת קדימה, אתה רוצה לראות עוד. העניין הוא לקבל את מי שאתה ולשמוח בכך".
    "אתה חייב לגלות מה טוב ואמיתי בחייך כפי שהם עכשו".
    "אתה יודע מה באמת מעניק סיפוק? להציע לאחרים את מה שיש לך לתת. אני לא מתכוון מבחינה כספית. אני מתכוון לזמן שלך, לדאגה שלך לסיפורים שאתה מספר".
    "הקדש את עצמך לאהוב אחרים, הקדש את עצמך ליצירת משהו שיעניק לך מטרה ומשמעות".
    "כשאני יכול לגרום למישהו לחייך לאחר שהרגיש עצוב, אני כמעט מרגיש בריא".
    הגישה שלו וההתייחסות הטבעית למצבו גרמה לאנשים לרצות להיות בחברתו על אף מצבו הגופני המתדרדר. הספר נכתב בידי מיץ' אלבום, תלמידו לשעבר, שהגדיר את עצמו כמי שקבר את עצמו בהישגים משום שהאמין שבעזרתם יוכל לשלוט בדברים וידחוס לתוכם כל חלקיק של אושר לפני שיחלה וימות. הוא בא לביקור חטוף של מורי שהיה מורה שלו באוניברסיטה, ונשאר. הוא נפגש אתו אחת לשבוע למה שקרא "הקורס של החיים" , שעורים בהם למד מהאיש שעמד למות כיצד לחיות.

  • איילת  בארי גדולה מהחיים איילת בארי גדולה מהחיים - לפני 3738 ימים

    בימי שלישי עם מורי הסיפור הוא מצד המאזין. הספר הזה כתוב מנקודת מבטו של המרצה הנוטה למות. מכניס אותנו לתוך עולמו המרתק מנקודת מבט שלא רציתי שתהיה לי אף פעם...

  • מירב  אבני Juice PLUS מירב אבני Juice PLUS - לפני 3709 ימים

  •   - לפני 3372 ימים

    ההדמייה של מותנו מפגישה אותנו עם הפחד העמוק ביותר שלנו. כשמגיעים ל'קצוות' קורים דברים. מדיטציה כזאת עשויה להוציא אדם מתקיעות, להאיר את עיניו לראות דברים בפרספקטיבה רחבה. לקבל תובנות שניתן ליישם בחיים..
    תודה על ההמלצה על הספר.
    החלטתי להכין רשימת ספרים לספריה העירונית בעפולה.

    גילה (פז) בסדר
    פיית מגירות

  • פתרונות  תוכנה פתרונות תוכנה - לפני 3245 ימים

    יאיר לפיד כתב פעם גם מאמר כזה, שהוא שאל חברים מה היו עושים אם היה נשאר להם חצי שנה. התשובות היו דברים "ארציים" וקלים למימוש
    ואז עלתה השאלה - אז למה לחכות לסוף ?
    אז נכון שכשאתה יודע כמה זמן נשאר לך, אתה יודע אם יש לך מספיק כסף ויכול להפסיק לחסוך
    אבל
    יש הרבה דברים שאנחנו יכולים לשנות בחיים שלנו כדי להגשים את החלומות הללו, או לפחות להתקרב לזה.
    אני הבנתי שחשוב לי להיות עם המשפחה ועם הילדים. אז עזבתי את ההי-טק (ובסוף התגלגלתי לעצמאי בונה אתרים ותוכנות שעובד מהבית).
    הבנתי שכיף להיות בצימר, באוויר הפתוח והנוף הפתוח והירוק. אז עברנו לגור בגליל
    וכל פעם שיש לי נסיעה, אני מסתכל על הנוף שבדרך ומרגיש שהרווחתי טיול שנתי :)

    ראיתי את קטע הוידאו של המרצה, ואני מודה שהוא מאד חזק ונוגע ללב.
    המסקנה שלי היתה שלהרוויח כסף זה חשוב, אבל חשוב לא פחות - לחיות

  • נורית  לרנר נורית לרנר - לפני 3008 ימים

    אדם הגיע לבית קברות וראה על המצבות תאריכם של 18 יום, 20 יום, 1 יום. הוא שאל את השומר - " כל כך הרבה תינוקות מתים כאן? " והשומר ענה - "המספר שכתוב על המצבה הוא מס' הימים שהאדם באמת חי."
    וזה בדיוק העניין - לחיות באמת.
    תודה על הקטע המרתק. דרך אגב, יצא ספר בשם "הרצאה אחרונה", שמתאר בהרחבה את מה שרשמת. ממליצה בחום.
    נורית לרנר

איילת בארי גדולה מהחיים

יועצת ארגונית וסטנדאפיסטית