אתמול לפני השינה הקראתי לבתי את "היפהייפייה הנרדמת". שם מסופר על נסיך.
אחד כזה שאין באמת צורך להכיר, לחקור ולגשש כדי לאשר שהוא נסיך.
זה פשוט מונח שם:
החרב מוכנה לשליפה בנדן, הגלימה משתפכת במלוא הידורה והבלורית- משוחה לאחור בקפידה.
והנה מגיע לו הדיסוננס.
משחר ילדותנו אנו נחשפות ומצפות לאביר שיגיע, ואם אפשר אז שגם יהיה רכוב על סוס לבן, וישא אותנו על כפיו לעבר השקיעה.
ובבגרותנו, עוד מהדייט הראשון,
אנו מחפשות אחר האישורים האלו, שהנה, ניצב מולנו הנסיך במלוא תפארתו ואין מקום לטעויות.
אנו מצפות לפגוש בו, כאילו אין הוא בשר ודם בדיוק כמונו.
הוא צריך להצחיק אותנו עד דמעות, להקסים אותנו בגינונים בריטיים ללא רבב, ובעיקר – להיות אחר מכל מי ומה שהכרנו, ואם אפשר, אז גם להדליק בעצמו את הזיקוקים כרקע לדייט המושלם.
בשונה מהאגדות, נסיכים רבים מהלכים בינינו והם בשר ודם כמונו. "ממוצעים", נמוכים, גבוהים, פגיעים.
למרות ההבנה הבסיסית הזו, לרובנו ציפיות לא ריאליות מהדייט שלנו. מאותו בחור שעד לרגע זה ממש היה זר גמור.
שגם הוא עצמו כנראה מתוח או נבוך, ומגיע עם סיפור חיים והרגלים. אותו אחד שעומדת לרשותו מסגרת זמן מאוד מאוד מצומצמת (ערב אחד) להוכיח את נסיכותו ולהביא תמצית מזוקקת של האוסף – "המיטב" של עצמו. זה כל כך קשה, עד בלתי אפשרי, ואולי אף, אוסיף ואומר, ממש לא הוגן.
בדייט ראשון אנחנו אמנם יכולים לקבל התרשמות, שכן אנו נחשפים לדמות ולמעטפת, ומבינים אם יש לנו עניין להמשיך ולהכיר ולצעוד לעבר הדייט ה-2 (ולא החופה!!) או לא,
אך -האם מדובר בנסיך שלנו? כנראה שיקח לנו יותר מדייט אחד.
אחרי שתהיו יחד זמן מה, ויגיע, שלא כמו בדיסני, המשבר הראשון, ואת אולי תעברי תקופה לא פשוטה, כזו שלא תיטיב עם קמטי פנייך, והוא יהיה שם. יותר מתמיד. לצידך. איתך. מחבק. לא עוזב לשום מקום.
או אז, אז תדעי, הנה הוא הנסיך שלי.
אז בפעם הבאה שאת יוצאת לדייט עם בחור רגיל, תני לזה הזדמנות. אמיתית. ייתכן ומדובר בנסיך שלך.
בתהליך..המתן בבקשה.
מקסים ומדוייק