בשבילי – כל המילואימניקים אריות!

לא פלא שיעל שני המדהימה, מנכ"לית העמותה קראה לקבוצת המתנדבים שאני חברה בה

-   מטפלים באריות  –   loving lios    

ההודעה שלה בווטסאפ – ריגשה אותי מאד!

*קריאה ללב מטפלים באריות*

פעם ראשונה שהם מקבלים טיפולים. לוחמים ומפקדים כאחד.

הם בסבב נוסף, יותר מדי אבידות והשבוע ניצלו בנס...

יום ראשון 26.10.2025

11:00-18:00

עין עינן.

הטיפולים ביער במועדון ממוזג.

אני חייבת להיות שם – אמרתי לעצמי. מיד כתבתי לה שאני פנויה ואשמח להיות בשביל האריות הללו.

שלושה ימים היו לי להתארגן ולהכין את התיק ליום זה.

אז בדקתי שהלפטופ שלי טעון ו- 100% סוללה.

הכנתי עליונית וגרביים שאם יהיה קר במקרה.

בדקתי שיש לי מחברות ועטים לרישום.

לקחת מטען לטלפון הנייד.

ובבוקר – חתכתי לי פירות בשקית – כארוחת בוקר.

וכאן התחיל מדד ההתרגשות לעלות. ועלה עוד יותר כאשר נודע לי ב- 12 בלילה, שבמקום לעלות על הסעה מתל אביב סבידור-  באים לאסוף אותי ממחלף נתניה צפון, ישירות לעין עינן. אי שם בצפון ליד קריית שמונה. איך שמחתי😊

וכהרגלי – הייתי צריכה לבחור בגד שמתאים ליום התנדבות, וגם ייצג אותי כנומרולוגית קבלית ומנטורית לזוגיות. אז בחרתי מכנס שחור יפה וחולצה סגולה צנועה. זה הצבע המלווה אותי בכל מקום: בארונות הקליניקה שלי, בציור סגול של פייה סגולה על הקיר, בכרטיסי ביקור וגם בקלסרים של מטופלים.

אישי היקר – כמובן הסיע אותי למחלף נתניה, ואחרי 10 דקות – יניר הגיע. חייל מילואים עליז ומלא שמחת חיים. בדרך אספנו את אורלי מבית ינאי ומשם – דוך לעין עינן.  

כל הדרך שמענו שירים של המון זמרים מדהימים.

כל הדרך יניר הנעים בקולו ושר את כל המילים.

כל הדרך – אורלי דאגה לבחור שירים בפלייליסט של יניר - שכולנו אוהבים.

קצת מהדרך צילמתי את הנוף ושרתי ביחד עם יניר.

זו הייתה נסיעת פתיחה מדליקה ליום מטורף שהתחיל בשעה 11.00 בבוקר.

הגענו לבסיס  בשעה 09.40. זמן התארגנות באוהל. תפסתי פינה שתהיה לי אינטימית, ושלא יקשיבו לשיחות שלי עם החיילים. בדקתי גם שהסביבה תהיה נקייה מכל מיני דברים שלא צריכים. הטענתי את המחשב. וילללה – אני מוכנה לייעוץ הראשון.

אבל יש זמן עד 11 בבוקר.

אז שמתי את הסטנד של המצלמה, וצילמתי את עצמי יושבת בפינת הייעוץ שלי. וואלה – אני נראית בסדר בתמונות, אמרתי לעצמי. וניגשתי לאורלי להציע לצלם אותה ליד מיטת הטיפולים שלה. להבדיל ממני- היא פחות אוהבת להצטלם עם הידיים למעלה כמוני. בכל מקרה- הצליח לה. ובמיוחד אחרי שסקרה את האיזור באה אלי בהתלהבות...

"ציונה, בואי. בואי..." מיד הבנתי שמצאה מקום יפה לצלם.

צילמתי אותה המון בפוזות צנועות כמו שהיא אוהבת...והיא אותי כמובן- בפוזות שאני אוהבת😊

הרגשתי איך נוצר קליק מדהים בינינו...בליבי חשבתי: איזה כיף להכיר אנשים, ובמיוחד נשים חדשות ומיוחדות כמוה..

חזרנו לחדר האוכל- ויללה להתנדבות. בשביל זה באנו.

הייתה השעה 10.50 ואיך הופתעתי לראות קבוצה של חיילות וחיילים ממתינים לנו ליד הכניסה.

" מה – כולכם אלי?" שאלתי..."וואו...סליחה שחיכיתם לי". והאמת – לא הייתי אמורה להתנצל. יום ההתנדבות החל ב- 11.00 בבוקר...

ואז החיילים  התחילו להגיע אלי כל אחד בתורו, כאשר חיילת מדהימה, ניהלה את התורים.

התרגשתי ברמות לשמוע את כולם. גיליתי מכנה משותף להמון מהחיילים – כמעט כולם רגישים, מלאי נתינה, רוצים זוגיות – וכלם מוכנים לעשות הכל כדי למצוא את האחד\ האחת שלהם.

והם פתחו בפניי את הלב. סיפרו לי הכל. הביעו כאבים בחיים וגם שמחות שיש להם.

ואני – הבטתי להם בעיניים, קראתי אותם, את ההתנהלות שלהם בחיים – והם הקשיבו לי קשב רב.

כולם רשמו טיפים יעילים לחיים לפי מפת לידה נומרולוגית קבלית. כתבו את כל העוצמות והחוזקות שלהם, שאלה ה DNA שלהם. שיזריקו אותם לווריד כל יום. שיאמינו בעצמם כמה מדהימים הם. שיאהבו את עצמם כדי שיוכלו להכיל את הזולת ובת\בן הזוג.

דברנו על השיעורים והאתגרים שיש להם בחיים. לימדתי – כמעט את כולם לזהות את השיעורים הללו, ונתתי להם טיפים איך לנקות אותם.

לחיילי המילואים הרווקים והרווקות שרצו זוגיות – מסרתי כרטיסי ביקור שלי ואמרתי ...

"כאשר תכירי את האחד, תצאי איתו לפחות שלוש פעמים. אם תרגישי שיש קליק – צלצלי אלי. שלחי לי הודעה עם הפרטים שלכם – ואני אבדוק לפי נומרולוגיה קבלית את ההתאמה ביניכם. אומר לך אם לעוף עליו או להעיף אותו"! כולם חייכו בנחת והתלהבו מהרעיון...

וכך עברו להם 7 שעות של ייעוצים. שוחחתי עם 30 חיילי מילואים. לא הייתי עייפה כלל וכלל, למרות שהתעוררתי בארבע בבוקר. אני לא מאמינה! כמה כוח היה לי לכולם. והאמת – בקצב הזה ובאווירה של נתינה כל כך יפה של כל המטפלים בגוף- יכולתי להישאר איתם עד הבוקר...

"ילללה ציונה – הולכים הביתה"!

זהו...יעל שני המארגנת הזכירה לכולנו שחייבים לפנות את האולם ולהיפרד.

הרגשתי שאני רוצה עוד ועוד. והחייל האחרון שאמר לי "את יודעת – כל היום חיכיתי להיפגש איתך!" דווקא הוא קיבל ממני טיפה יותר זמן מהאחרים...אחרון חביב.

איך לא אפנק אותו בייעוץ משופר?

זהו. קפלנו ציוד. הדרך הבייתה והישיבה באוטו סימנה לי כמה עייפה הייתי.

אבל הייתי עייפה, מרוצה ועם לב מלא התרגשות ותחושת שליחות.

תודה לאל שזכיתי להיות מי שאני. תודה!