משהו מהלב...

כי יש רגעים בחיים שבהם הלב פועם חזק יותר. רגעים שבהם מילה אחת של אדם אחר מזכירה לי למה נולדתי לעשות את מה שאני עושה.

כשאומרים לי, שאני האדם היחיד שאפשר לדבר איתו בפתיחות כזו – משהו בפנים נמס. זה לא מובן מאליו שאדם פותח את ליבו עד הסוף.

כשאומרים לי שהשיחה איתי שינתה חיים – אני מרגישה כאילו אור עבר דרכי והמשיך הלאה.

כשאומרים לי: יישמתי כל מה שדיברנו ואני מרגישה שינוי ביחס שלו אליי – הלב שלי מתמלא אהבה לראות זוג שמתחיל מסע חדש.

כשאני שומעת את המשפט: את הצלת את הזוגיות שלי – אני עוצרת לרגע ונושמת עמוק. זו זכות אדירה להיות חלק מרגע כל כך מכריע בחיי אדם.

כשאומרים לי שהמשפטים שלי מהדהדים בראש – אני מרגישה שזיק קטן של אמת הצליח להיקלט ולחיות בתוך מישהו אחר. זה מרגש אותי עד דמעות.

וכשאני שומעת שהמילים שאמרתי, אלה שהעצימו וחיזקו, ליוו אותה לחתונה, ושבכל הדרך היא חשבה עליי – אני מרגישה כאילו נשאתי אותה בידיים עד לחופה.

וברגעים האלה אני אומרת לעצמי בשקט: את בשליחות שלך. לא שליחות גדולה או מתנשאת. שליחות של לב. של הקשבה. של מגע אנושי. הלב שלי מתרחב ויודע תודה על כל אדם שבוחר בי לרגע אמת אחד בחייו.