תראו איזה מילים מסתתרות בתוך חֲבֵרוּת, חֲבֵרִים:

מֶרְחָב, חֵרוּת, בְּרִית, חִיבֵּר, בָּחַר, חַי, בֵּן, בִּי, יָם, רֹב, רָחָב, חַם, מָחָר, תָּם. בית

ובאותה נשימה מופיעות גם מילים אחרות:

רִיב, יְרִיב, חֶרֶב, חֵרֶם, בָּרַח, תַּחַת, תַּחְתִּית, בּוֹר.

בשבילי, חברות היא קודם כול מקום טוב. מקום שאפשר להיות אני, להיות בִּי, כמו שאני, בלי להצטמצם ובלי להוכיח. היא בְּרִית רכה בין שניים, לפעמים כמעט כמו בֵּן בית, חיבור שנוצר כשמישהו חִיבֵּר לב ללב ו־בָּחַר להישאר.

חברות טובה מרגישה כמו יָם. יש בה רֹב, יש בה רָחָב, ויש בה חוַם אנושי. לפעמים יש גלים, לפעמים אי־הבנות קטנות, אבל יש גם מָחָר — המשכיות, ויכולת להישאר תָּם, לא ציני ולא סגור.

וגם אם לפעמים נכנס רִיב, או שמישהי לרגע מרגישה יְרִיבָה ולא חברה, זה לא אומר שחייבים להגיע ל־חֶרֶב או ל־חֵרֶם. לפעמים זו רק ירידה ל־תַּחְתִּית, רגע לא נעים, בּוֹר קטן בדרך, שמבקש עצירה ולא בְּרִיחָה.

בשבילי, חברות היא לדעת לא למהר להכריז על משהו כ־מֵת, אלא לבדוק אם אפשר עוד רגע של הקשבה, עוד ניסיון של חִיבּוּר.

.

חברה יקרה,

חברות לא צריכה להיות מושלמת. היא צריכה להיות חיה, חמה ומכבדת — כזו שמוסיפה חיים ומשאירה מקום לנשום, גם היום וגם מָחָר.

אוהבת אותך ציונה אבירם

* ציור שלי בצבעי אקריליק