מאד סקרנה אותי המילה הזו והחלטתי לחקור גם אותה. אז שימו לב איזה מילים מסתתרות במילה עקשנות...

קשׁ, עָשָׁן, עֲנוֹת, נֶשֶׁק, שְׁנוֹת עָשׁ, נוֹשֵׁק, קֵן, קֶשֶׁת, קַת, עֵת, עֹשֶׁק, שֵׁן.

העַקְשָׁנוּת היא כמו קֶשֶׁת מתוחה. מצד אחד, היא נותנת לנו כוח להתמיד, לכוון למטרה ולא לוותר מהר מדי. היא נבנית מתוך הרבה שְׁנוֹת ניסיון, מתוך כאבים, שיעורים והבנה עמוקה של מה נכון לנו באמת.

אבל לכל עקשנות יש גם עֵת. יש זמן להחזיק, ויש זמן להרפות. כששוכחים את העיתוי, הכוח עלול להפוך ל־עָשָׁן, כזה שמערפל את הראייה וגורם לנו להיאחז גם במה שכבר לא נכון.

בפן הבונה, העַקְשָׁנוּת יכולה לבנות קֵן פנימי של ביטחון, ולקרב אותנו להיות נוֹשֵׁק למטרות ולחלומות שלנו. אך כשהיא מתקשה מדי, היא עלולה להפוך לנֶשֶׁק, למאבק מיותר, ואפילו לעֹשֶׁק רגשי של עצמנו או של הסביבה.

לפעמים הכול מתחיל ממשהו פשוט כמו קשׁ, רצון תמים להצליח. אבל בלי לעבור דרך ה־שֵׁן (שיניים שחותכות), לבדוק, לחשוב ולהתגמש, זה עלול להפוך לעָשׁ ולשחיקה פנימית שקטה.

החוכמה היא לדעת מתי להחזיק ב־קַת של הכוח, ומתי לשחרר. איך לחיות ב־עֲנוֹת (בענווה) מול החיים, בהקשבה ולא רק בתגובה אוטומטית. ככל שננהג כך, העקשנות מפסיקה להיות קַת, והופכת לגשר של צמיחה, דיוק ולב פתוח.

* ציור שלי צבעי אקריליק