שימו לב איך המילה הַקְשָׁבָה מורכבת.

האות הראשונה והאחרונה הן ה׳, ובאמצע נמצאת המילה קֶשֶׁב. ויש לזה משמעות אדירה.

האות ה׳ שווה בגימטריה 5, כלומר חמשת החושים שלנו אמורים להיות בפעולה בתחילת ההקשבה וגם בסיומה. להסתכל אחד לשני בעיניים, לשמוע באמת, להרגיש, לקלוט את הטון, ולגמוע את המילים כמו מים.

ובונוס קטן ויפה, האות ה׳ מסמלת גם את שם ה׳. כאילו יש השראה וקדושה מיוחדת על אדם שיודע להקשיב מכל הלב ובכל רמ"ח אבריו. איזה יופי😊

שימו לב אילו מילים מסתתרות בתוך המילה הַקְשָׁבָה:

בַּקָּשָׁה, הַקֵּשׁ, קַשׁ, שֵׁב, בָּהּ, קב"ה, שַׂק, שָׁבַק, הַשְׁקָה.

האדם המדבר בעצם מבקש שיקשיבו לו. שתשב לידו בנחת, תהיה בָּהּ, נוכח באמת, וגם הַקֵּשׁ והסק מסקנות מדבריו. עבור האדם שנושא את דבריו מהלב, הקשבה אמיתית היא כמו הַשְׁקָה לנפש.

היא ממלאת אותו שמחה, רוגע ותחושת ערך, רק מעצם הידיעה שמישהו באמת מקשיב לו. קדושת הקב"ה כאילו מרחפת בין שני אנשים שמקשיבים זה לזה, ויוצרת אחווה, הדדיות, קרבה והכלה.

לעומת זאת, התעלמות מהמשוחח עלולה לגרום לאדם להרגיש שָׁבַק מבפנים, כמו קַשׁ נידף ברוח, כאילו קולו אינו חשוב באמת.

והשאלה היא:

האם זו התחושה שאנו רוצים להעביר לאנשים המשוחחים איתנו?

חומר למחשבה 😊

*ציור שלי צבעי אקריליק