אחד הנושאים המשמעותיים בפרשת וירא הוא העיר סדום. ביטויים קשים רבים נקשרו בעיר החטאים הזו (מעשה סדום, מיטת סדום, סדום ועמורה ועוד). ואין אדם שלא מכיר את המשמעות של סדום ועמורה.

מה לסדום ועמורה ולתקנות הקורונה?

אומרים כי שתי ערים אלו היו ערים של שפע חומרי, ממש גן עדן עלי אדמות. ערים של רווחה כלכלית, אבל גם של אגואיסטיות שופעת לא פחות.

הפרשה מתארת בקצרה את התנהגות אנשי סדום ולא מרחיבה מה היה חטאם הגדול של אנשי סדום שבגללו נשרפה כליל, אבל בספר יחזקאל מובא התיאור "הִנֵּה-זֶה הָיָה, עֲו‍ֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ:  גָּאוֹן שִׂבְעַת-לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ, וְיַד-עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה" (יחזקאל טז, מט)

מסופר במדרשים השונים שחטאם של אנשי סדום היה רב בהרבה מובנים ביניהם: גזל, עיוות דין, עריות ועוד, אבל העונש שקיבלו והפך את המקומות האלו לאיי חורבות ולדוגמה להרס היה דווקא ההשתמטות שלהם ממידת החסד והצדקה.

הם נקטו בגישת "שלי-שלי, שלך-שלך" ועל זה נענשו יותר מכל חטא אחר.

במסכת אבות נכתב: "ארבע מידות באדם. האומר: שלי שלי ושלך שלך, זו מידה בינונית; ויש אומרים, זו מידת סדום. שלי שלך ושלך שלי - עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך - חסיד. שלי שלי ושלך שלי - רשע"

מידת אדם המחזיק בדעה ובבחירה כי שלי-שלי ושלך-שלך היא מידת סדום בגלל שמשם צומחת אותה האדישות כלפי הזולת, וכשאני אדיש לזולתי, אין בי כל רגש אנושי ואני ממית אסון על החברה כולה וכך גם על ביתי.

חז"ל מציגים את סדום כמקום בו חיה ופועלת חברה שמתוך רצון לשמור על העושר החומרי והשגשוג הכלכלי (שהושג בעבודה קשה וחריצות יש לומר), חוקקה חוק שאוסר את החמלה, ומי שבוחר לפעול במידת חסד ורחמים נענש על אי ציות לחוק.

בתלמוד מסופר על נערה (ויש האומרים שהייתה זו פלוטית בתו של לוט) שבדרכה לשאוב מים ראתה ברחוב אדם עני. מה עשתה? בכל יום שהייתה יוצאת לשאוב מים, הייתה שמה בכד שלה מזון ומחליפה אותו עם הכד הריק שלי העני. התפלאו אנשי סדום מאין חי העני וגילו את המעשה של אותה הנערה. מה עשו? מרחו אותה בדבש בכדי למשוך אליה דבורים שעקצו אותה עד שמתה (סנהדרין ק"ט, ב').

אנשי סדום לא היו פורעי חוק, הם היו שומרי חוק שאומר שאסור להגיש עזרה. החוק ששחרר אותם מכל מוסר כליות ואמפטיה לזולת. לא רואים, לא שומעים, לא מדברים ואוי לזה שיפצה פה. סופה של חברה כזו כסופה של סדום.

רובנו מסכימים שתקנות הקורונה לא ברורות, ולא נמצא ההיגיון שיש עסקים גדולים וחזקים שמותר להם לעבוד ויש חנויות רחוב שאסור להן, שסופרים גדולים במבנה סגור זה בסדר, אבל שווקים באוויר הפתוח זה לא.

שחובתנו תמיד, ועל אחת כמה וכמה בתקופת הקורונה שבמסגרת החוק והרצון לחסל את המגפה, נפגעים לא מעט בעלי עסקים, אזרחים רבים הופכים עניים ולא כולם מגיעים לתקשורת, לא לעצום עיניים, לא לאטום אוזניים ולפתוח את הפה כשצריך.

מה ניקח מפרשת השבוע לעסק שלנו?

במיוחד עכשיו אנחנו חייבים לפתוח את האוזניים, העיניים וגם את הפה. להיות קשובים ולא להתעלם ממה שקורה סביבנו. להתבונן כל העת ולבחון את המצוי בין החוק והמוסר, ולא לשתוק כשהחוק גובר על המוסר.

אפשר וחובה למצוא את הדרך לעזור לכל אותם עסקים שקורסים בימים אלו, שנאלצים לעבור על החוקים מחוסר ברירה. אפשר לעזור להם תוך שמירה על החוק.

תמיד ועוד יותר מתמיד, דווקא עכשיו הזמן להפנות לקוחות לעסקים שאנחנו מכירים, לרכוש בעצמנו מהעסקים הקטנים בסביבה שלנו ולזכור שמידת החסד ומידת הצדקה הם שיאפשרו גם לעסק שלנו לשגשג ולהצליח