כבר בחמש הדקות הראשונות היה ברור שכל אחד מאיתנו עומד לגלות משהו חדש על עצמו.
ניר התגלה כאדם הכי מדויק שפגשתי. הוא אחז במסור כאילו הוא מנגן בכינור (הייתם צריכים להיות שם, בחיי). מילימטר אחרי מילימטר, במהירות שיא ובריכוז של מנתח מוח. בשלב מסוים זה לא היה נראה לי מופרך שמישהו מסתיר שם מכונת CNC מאחורי השולחן ופשוט נתן לה את השם "ניר".
אני, לעומתו...
גיליתי שלתת מכה טובה עם פטיש זה כיף (מידי). לחמם מתכת ולהפוך אותה לכדורים, לרקוע.
אני לא יודעת מה זה אומר על האישיות שלי, אבל אולי כדאי שנדבר על זה מתישהו. 😂
ומעל כל זה היו טלי ודובי.
לא מדריכים. מארחים.
פתאום מצאנו את עצמנו בבית שנראה כאילו יצא מתוך ספר אגדות.
כל פינה מלאה ביצירות של טלי, בצבע, בדמיון ובקסם (באמת, רק היו חסרות שם כמה פיות וחדי קרן).
נכנסנו אליהם הביתה כאורחים ויצאנו חברים 💜
זכינו לכמה שעות בלי לחץ או טלפונים (טוב, אולי רק קצת.. בכל זאת אנחנו עצמאים) ובעיקר זמן איכות, שיחות טובות ואוכל טעים שטלי הכינה באהבה.
וככה, לאט לאט פלטת מתכת קטנה התחילה לקבל צורה. ועוד אחת.
ופתאום אלה כבר לא היו "סתם" תכשיטים.
הם היו שלנו. עם כל הדיוק וה"עוקם". ככה זה בחיים.
אי אפשר לקנות דבר כזה בחנות.
תודה טלי ודובי. באמת היה חלום צרוף באהבה. ❤️