הם תמיד איתנו,
יושבים במחשבות
מתעוררים כשלוחצים לנו על כפתורים שמעירים אותם בקלות.
מזדהים איתם
הופכים להיות הסיפור עצמם
אבל...
האם עצרנו לרגע ושאלנו אם הם מעצבים אותנו ומספקים לנו את הדלק להיות האדם וההורה שאנחנו מבקשים עמוק בפנים להיות?
האם אני צריך לסחוב איתי את השק הזה שמונע ממני ההורה להיות זקוף, שמח ומאושר?
או שאני יכול, ברגע אחד של החלטה להניח את המשקל הכבד הזה בצד, להרגיש קליל ומלא אוויר ולהגיד:
די!
זהו!
נגמר!

רק שבריר שניה אחד של בחירה... 
בחירה באני האמיתי ושחרור מה שמיותר.
והדבר היפה הוא שהבחירה הזאת נמצאת בידיים של כל אחד ואחת מאיתנו.

אז מה הסיפור החדש שאתם מספרים לעצמכם?

שלכם באהבה,

שי