האם התגובות שלנו הם באמת שלנו או שאלה דפוסי התנהגות שלמדנו כילדים?
ואם היינו נולדים במקום אחר למשפחה אחרת... האם היינו מתנהגים אותו דבר?
ואולי זה היה סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ש"ככה כולם מתנהגים"?

לעצור לרגע ולשאול את עצמי: "ככה אני באמת רוצה? או שאולי אני רוצה אחרת?
ואיפה אני בכל הסיפור הזה?" 
כי אם נפקח אוזניים, לב ועיניים ונהיה לרגע אחד זבוב על הקיר שלנו, אנחנו עשויים לגלות שאנחנו מתנהגים ומגיבים לילדים שלנו בדיוק (או ממש דומה) כמו שההורים שלנו התנהגו כלפינו. 
וברגע הזה כשבאמת ניקח אחריות ונתבונן, נגלה אם זה משהו שאנחנו רוצים לטפח, לשמר ולשפר או שנבין שלא מתאים לי ולילדים שלי כך, ושהגיע הזמן לבחור וליצור התנהגות אחרת.
לשים את הישן בבוידעם (עדיף להוציא לגמרי מהבית), אחרי שהבנו מה הוא בא ללמד, ולפנות מקום למשהו רענן וחדש שעושה לנו טוב, וגם להתרגש.

אנחנו יכולים תמיד לבחור לשנות, להתחיל במשהו קטנטן... כמו לחייך חיוב רחב בכל בוקר, כי פשוט ככה סתם. לחבק לבוקר טוב וללילה טוב, כל יום כמובן. 
צעדים פשוטים שמביאים לנו שמחה, שמבלי לשים לב מעצמם ישפיעו על הסביבה.

זמן לחדש ולהתחדש,

שי