בתהליך..המתן בבקשה.

מירב טבקמן / בלוג

על כסף, הצלחה כלכלית ושפע

25/10/2015 17:15

  • סיפורים מהקליניקה:
    פגישה שלישית.

    מדברות על כסף, הצלחה כלכלית ושפע. 
    הרצון מאוד גדול. רצון לרווחה, לתחושת ביטחון.

    שואלת אותה: מה זו הצלחה כלכלית עבורך?
    התשובה: כשיש לי כסף, משלמת חשבונות בקלות, לא מרגישה כל הזמן את החבל מתהדק על הצוואר.

    עשינו בדיקת שריר (מאפשר לנו לבדוק את האמונות שיושבות בת המודע):
    אני מצליחה כלכלית ונשארת בחיים – לא
    יש לי את הגדרת הבורא לביטחון כלכלי - לא

    ולאורך כל השיחה עולה אצלה דימוי מאוד חזק של בית, גדול, ויקטוריאני, והוא עולה באש.

    ועולה הצורך ההישרדותי לברוח ממנו, לברוח מהסכנה.

    ביקשתי: האם את מוכנה להסתובב ולהתבונן בבית הזה שאת בורחת ממנו?
    להתבונן בשריפה? רק לאפשר לה להיות?
    הסכימה.

    התבוננו יחד בבית הגדול הזה, עם המרחבים מסביבו, והוא נשרף.
    פתאום עולה אצלה הבהרה – רק הקדימה שלו נשרף, מאחור הוא נשאר ללא פגע. לבן ויפה. משיש.

    ביקשתי שתמשיך להתבונן, רק תאפשר לעצמה להסתכל בו.
    ותוך כדי היא נזכרת – אף פעם לא הרגשתי שיש לי בית. 
    ברחתי בגיל 19 מהבית כדי להתחתן, כשהתגרשתי לא עניין אותי לקבל חלק מהבית, רק ללכת. 
    אף פעם לא הרגשתי שיכול בכלל להיות לי בית.

    בדקנו בשריר: יש לי בית ואני נשארת בחיים – לא

    תוך כדי שאנו ממשיכות להתבונן בבית ובאש הזו, היא אומרת שהאש קצת נרגעת, ולאט לאט התמונה מתחלפת לבית שהחזית שלו שחורה כי הוא שרופה, אבל האש כבר לא בוערת.
    היא הולכת אל מאחורי הבית. מתבוננת בחלק שנשאר שלם, ללא פגע. אבל אין פתח כניסה. זה האחור.

    ביקשתי לשלוח לה ריפוי לכל אותן פעמים בהן הרגישה שאין לה בית, שאין לה מקום.
    ביקשתי לשלוח ריפוי לכל אותן פעמים שהרגישה שלא רואים אותה, שאין לה ערך או משמעות.

    ופתאום, האחור הפך להיות חזית. עם כניסה.
    היא נכנסת פנימה ורואה את הקירות שחורים, שרופים.
    איך זה מרגיש?
    מרגיש שזה שלי, שאני אשקיע מאמץ ומשאבים ואשפץ וזה יהיה שלי.

    ביקשתי ממנה כרגע רק להגיד לקירות השחורים האלה שהיא אוהבת אותם, ככה, כמו שהם. 
    מקבלת אותם כמו שהם. ולאפשר לעצמה רק להתבונן בהם ככה, עם כל השחור והשרוף שבהם.

    בדקנו בשריר: בשביל כסף צריך להתאמץ – כן

    שאלתי האם זה בסדר שנבקש לשלוח אהבה לקירות האלה. הסכימה. 
    ביקשתי לשלוח להם אור ואהבה וממנה ביקשתי להמשיך ולהגיד לקירות שהיא אוהבת אותם כמו שהם.
    אחרי כמה זמן, שאלתי אותה מה קורה. היא אמרה שקורה משהו מדהים!
    השחור, השרוף, מתחיל לרדת מהקירות, הם נצבעים בקרם ולבן בוהק, 
    כמו מגע זהב שעובר בהם. בקלות. ללא מאמץ. 
    חיכינו והקירות המשיכו לקבל ריפוי וצבע חדש וזוהר.
    הורגשה התרגשות גדולה, תחושה של חדש.

    בנקודה הזו ביקשתי ממנה לקרוא לעצמה הילדה, זו של פעם, זו שלא ראו אותה, שהרגישה שאין לה מקום. ביקשתי שתאמץ אותה אל ליבה, תגיד לה שהיא אוהבת אותה, שהבית הזה של שתיהן, שיש לה מקום אצלה, תמיד, כל הזמן.
    והבית ממשיך לקבל ריפוי, להתחדש.

    ואז היא ראתה את הבית זוהר באור שכמו בא מלמעלה. היא ראתה את עצמה, ואת עצמה הילדה עומדות על המרפסת של הקומה השניה, מתבוננות במרחבים. 
    התחושה היתה נהדרת, תחושה שזה שלה. בזכות.

    ביקשתי להטמיע בתודעה שלה את הגדרת הבורא לביטחון כלכלי, להצלחה כלכלית, 
    את הגדרת הבורא לבית. 
    שהיא יודעת שזה בטוח ואפשרי עבודה להרגיש בבית, להיות בעלת ערך.
    ביקשתי לשלוף את האמונה שכסף בא במאמץ ולהטמיע את הידע שבטוח ואפשרי עבורה לקבל דברים בקלות ובפשטות.
    היתה שם התרגשות גדולה. ריפוי מבורך. בדקנו שוב והאמונות בשריר השתנו !

    ועכשיו זה שלה – הבית הזה, הילדה הקטנה הזו, האהבה ללא תנאי.
    הדרך פתוחה לשפע וביטחון כלכלי ללא מאמץ, מתוך אמונה ואהבה.


    מירב טבקמן

    אימון אישי ותטא הילינג

מירב טבקמן אימון אישי ורגשי

אימון אישי ורגשי