יש ימים כאלה. אנחנו מגיעים למשרד, מכינים קפה, פותחים את המחשב, עוברים על המיילים, מסמנים משימות ביומן ואפילו יושבים שעות מול המסך. ובכל זאת, בסוף היום יש תחושה מוזרה שלא באמת התקדמנו. במשך שנים הייתי בטוחה שבימים כאלה הבעיה היא בי. שאני לא מספיק ממוקדת, לא מספיק ממושמעת או פשוט עייפה. אבל ככל שהעמקתי בתחום הביופיליה והנוירו-אדריכלות, גיליתי שהסיפור מורכב הרבה יותר.

אולי הבעיה בכלל לא מתחילה בעובד, אלא בסביבה שבה הוא עובד?

המוח האנושי התפתח במשך מאות אלפי שנים בסביבה טבעית; למד להגיב לאור שמש, לתנועת אוויר, לצמחייה, לשינויי מזג אוויר ולמרחבים פתוחים. אלא שבכמה עשרות השנים האחרונות מצאנו את עצמנו יושבים רוב שעות היום בתוך חללים סגורים, מוארים בתאורה מלאכותית, מול מסכים ובתוך סביבה שמנותקת כמעט לחלוטין מהטבע.

והמוח? הוא עדיין אותו מוח.

אחת הדוגמאות המעניינות לכך קשורה דווקא ל-אור.
כשאור נכנס לעין, הוא לא משמש רק לראייה. בתוך הרשתית יש תאים מיוחדים שתפקידם בכלל לא לראות תמונה, אלא למדוד אור. התאים האלה שולחים אות למרכז הבקרה של השעון הביולוגי במוח ומדווחים לו מה השעה (הרי המוח לא יודע לקרוא שעון).
בתגובה לאור כחול למשל, המוח מפחית את ייצור המלטונין – הורמון השינה, ומפעיל מערכות שמעודדות ערנות וקשב. במקביל הוא תומך בעלייה הטבעית של הקורטיזול שמתרחשת בבוקר ומסייעת לנו לקום ולהתחיל להתרכז.

תאורה משרדית מודרנית מכילה לרוב רכיב משמעותי של אור כחול, משום שהוא מסייע לערנות ולריכוז במהלך שעות היום. אבל מבחינת המוח, אור כחול בשעה 16:00 ואף 22:00 מתפרש כמו זריחה בשעה הלא נכונה. שימוש באור בגוון קבוע או חוסר אור טבעי משבש את הפרשת המלטונין. לעומת זאת אור משתנה ואור טבעי מסייעים לווסת את השעון הביולוגי שלנו, את רמות הערנות ואת איכות השינה בלילה. במחקר שנערך בקרב עובדים משרדיים נמצא שעובדים שנחשפו ליותר אור טבעי ישנו בממוצע כשעה יותר בכל לילה. במחקר אחר נרשמה ירידה של 84% בתלונות על כאבי ראש, עייפות עיניים וטשטוש ראייה בקרב עובדים שנהנו מגישה טובה יותר לאור יום.

🌿

למעשה, עוד לפני שאנחנו מדברים על פרודוקטיביות, אנחנו מדברים על תנאים בסיסיים שמאפשרים למוח לתפקד כמו שצריך. אבל גם כאשר יש אור טוב, המוח עדיין ממשיך לחפש משהו נוסף.

טבע. לא במקרה אנשים אוהבים לשבת ליד חלון ולא במקרה אנחנו מרגישים טוב יותר בפארק מאשר בחניון תת-קרקעי. צלילי טבע משפיעים על תפיסת הזמן וגורמים לעובדים להרגיש פחות לחוצים וממהרים. וכשאנחנו רואים צמחייה, עצים או אפילו אלמנטים טבעיים פשוטים, הגוף מגיב: מערכת העצבים הסימפתטית ("הילחם או ברח") פועלת פחות, קצב הלב יורד מעט ורמות הסטרס פוחתות. כתוצאה מכך, פחות אנרגיה מושקעת בהישרדות ויותר אנרגיה זמינה לחשיבה, יצירתיות וקבלת החלטות.

באחד המחקרים הידועים בתחום נמצא שהוספת צמחייה למשרדים הובילה לשיפור של כ-15% בביצועים קוגניטיביים של העובדים. המספר הזה מפתיע בעיקר משום שלא שינו את העובדים עצמם - לא שלחו אותם לקורס, לא נתנו להם בונוס ולא איימו עליהם. רק שינו את הסביבה. אחד הדברים שהפתיעו אותי במיוחד הוא שהמוח לא תמיד דורש את הדבר האמיתי. גם כאשר אין אפשרות לשלב צמחייה או נוף טבעי, מחקרים מצאו שייצוגים של טבע – תמונה גדולה, קיר גרפי או מסך המציג נוף – הצליחו להפחית דופק ולחץ דם. כנראה שהמוח שלנו עדיין מזהה רמזים מהטבע ומגיב אליהם, גם כשהם מגיעים דרך מסך.

ומסתבר שהסביבה ממשיכה להשפיע גם בדרכים שאנחנו כמעט לא מרגישים! למשל דרך האוויר שאנחנו נושמים. למרות שהמוח מהווה רק כ-2% ממשקל הגוף, הוא צורך כ-20% מהחמצן שאנחנו נושמים, לכן איכות האוויר משפיעה עליו הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב.

במחקר של הרווארד נמצא כי שיפור איכות האוויר הוביל לשיפור משמעותי ביכולת לפתור בעיות ולקבל החלטות מורכבות. כלומר, העובדים לא רק הרגישו טוב יותר – הם חשבו טוב יותר. בחלק ממדדי הביצוע נרשמו שיפורים של כ-100% ואף יותר. לפני שאנחנו מאשימים את עצמנו בחוסר ריכוז, כדאי לבדוק גם מה אנחנו נושמים – האם יש זרימת אוויר ושלא מצטבר בחלל פחמן דו-חמצני.

ובכל זאת, גם במשרד מואר, עם צמחייה ואוויר טוב, יש עוד גורם משמעותי אחד שאנחנו נוטים לשכוח: המוח אינו מכונה; הוא לא נועד להתרכז ברצף במשך שעות. החוקרים גילו שכאשר אנחנו מביטים בטבע, אפילו לכמה רגעים קצרים, אזורים מסוימים במוח מקבלים הזדמנות להתאושש. לכן אנשים רבים מרגישים רעננים יותר אחרי הליכה קצרה בחוץ או אפילו אחרי מבט מהחלון אל עצים וירק. הפרדוקס הוא שכדי לחזור להתרכז, לפעמים צריך להפסיק לנסות להתרכז.

ואז מגיע הגורם האחרון, אולי הפחות מדובר, אבל זה שאני נתקלת בו כמעט בכל חלל שאני בוחנת – איזון חזותי. גם אם אנחנו לא שמים לב לכך באופן מודע, המוח שלנו ממשיך לעבד את כל הגירויים שסביבו. ככל שיש יותר מהם, כך הוא מבזבז יותר אנרגיה על סינון ופחות אנרגיה על העבודה עצמה. יותר מדי חפצים, יותר מדי צבעים, יותר מדי רעש, יותר מדי מידע. לכן לפעמים התחושה המעייפת שאנחנו חווים במשרד אינה נובעת מעומס העבודה, אלא מעומס הסביבה.

אבל כאן מגיע טוויסט מעניין. במשך שנים חשבתי שהפתרון הוא פשוט להיפטר מהכול – לזרוק, לנקות, לסדר ולהסתיר מהעין. אלא שהמחקרים בתחום הנוירו-אדריכלות מראים שגם הקצה השני של הסקאלה עלול להיות בעייתי. חללים מינימליסטיים מדי, סטריליים מדי ואחידים מדי עלולים ליצור מצב שבו המוח פשוט לא מקבל מספיק גירויים. הרי המוח שלנו לא נועד לחיות בקופסה לבנה ומנצנצת; הוא נועד לסביבה שיש בה מורכבות מסוימת, עומק ושכבות, טקסטורות, שינויים ועניין. כאשר החלל דל מדי בגירויים, חלק מהאנשים מדווחים דווקא על ירידה במעורבות, ביצירתיות ובתחושת החיבור למקום. במילים אחרות, המטרה היא לא לרוקן את המשרד, המטרה היא למצוא איזון - לא כאוס, אבל גם לא חדר ניתוח; לא עומס, אבל גם לא סטריליות.

אולי זו אחת התובנות שהכי שינו את הדרך שבה אני מסתכלת על תכנון: המוח האנושי לא מחפש שלמות. הוא מחפש סביבה שמרגישה טבעית.

________________

אז איך בודקים אם סביבת העבודה שלכם באמת עובדת בשבילכם?

אני מזמינה אתכם לעשות תרגיל קטן. מחר בבוקר, כשאתם מגיעים למשרד או מתיישבים בעמדת העבודה בבית, תסתכלו סביב כאילו אתם מבקרים במקום בפעם הראשונה. אל תשאלו אם הוא יפה, תשאלו אם הוא עוזר לכם לעבוד.

התחילו מהאור - האם אתם יושבים קרוב ככל האפשר לחלון? האם אתם מקבלים אור יום במהלך רוב שעות העבודה? אם התשובה היא לא, בדקו האם התאורה המלאכותית מאפשרת שליטה. האם אפשר לשנות את העוצמה שלה? את גוון האור? האם כל אדם יכול להתאים אותה לצרכים שלו?

אחד הדברים שהמוח אוהב במיוחד הוא תחושת שליטה. כשאנחנו יכולים להשפיע על הסביבה שלנו, רמות הסטרס יורדות ותחושת הנוחות עולה.

משם עברו לאוויר - האם החלל מאוורר? האם אפשר לפתוח חלון? האם אתם יוצאים מדי פעם לנשום אוויר אחר, או מבלים יום שלם באותו חלל סגור? רבים מאיתנו מניחים שאם המזגן עובד, יש גם אוורור. בפועל, ברוב המקרים המזגן רק מקרר או מחמם את אותו האוויר שכבר נמצא בחדר. אם אין אפשרות לפתוח חלון, נסו לברר האם קיימת במבנה מערכת שמכניסה אוויר צח מבחוץ. ובכל מקרה, כדאי לוודא שהפילטרים במזגן מנוקים באופן קבוע, כדי שלפחות האוויר שמסתובב בחלל יהיה נקי.

עכשיו הסתכלו החוצה - האם יש לכם מבט לשמיים, לעצים, לצמחייה או אפילו לרחוב? אם לא, אולי אפשר להוסיף צמחייה לחלל עצמו או ליצור לעצמכם הפסקות קצרות בחוץ במהלך היום.

אחר כך הביטו בשולחן העבודה - האם יש עליו דברים שאתם באמת משתמשים בהם? או שהוא עמוס בפריטים שהמוח שלכם צריך לעבד שוב ושוב? אבל רגע לפני שאתם רצים לזרוק הכול, שאלו גם את השאלה ההפוכה: האם החלל מרגיש אנושי? האם יש בו משהו אישי (צמח, ספר, תמונה, חומר טבעי, מרקם מעניין, משהו שיוצר תחושת חיבור למקום)?

ולבסוף, הקשיבו - האם החלל רועש? האם יש לכם דרך ליצור אזור שקט יותר למשימות שדורשות ריכוז?

________________

לפעמים השינוי הגדול ביותר לא מגיע משיפוץ יקר או מרכישת ריהוט חדש. לפעמים הוא מתחיל בהזזת שולחן, בפתיחת חלון או בהוספת עציץ אחד. בסופו של דבר, פרודוקטיביות היא לא רק עניין של כוח רצון; זו תוצאה של הסביבה שבה אנחנו מבלים את רוב שעות הערנות שלנו.

ואולי זו הסיבה שאני אוהבת אדריכלות כל כך. לא בגלל שהיא יודעת ליצור חללים יפים, אלא בגלל שהיא יכולה להשפיע על האופן שבו אנחנו חיים, חושבים, עובדים ומרגישים.
אז בפעם הבאה שאתם מרגישים עייפים, מוסחים או תקועים מול משימה, לפני שאתם מאשימים את עצמכם, שווה לעצור לרגע ולהסתכל סביב. לפעמים הפתרון נמצא לא בעוד קפה או בעוד אפליקציית ניהול משימות. לפעמים הוא נמצא בחלון, באוויר, בתאורה או בדרך שבה החלל סביבכם תוכנן.

🌿

ואם אתם נמצאים לפני בנייה, שיפוץ משמעותי או הקמה של משרד חדש, כדאי לזכור שכל הדברים שדיברנו עליהם לא מתחילים בריהוט או בעיצוב פנים, אלא הרבה קודם.

בניין צריך לדעת מה הוא רוצה להיות עוד לפני שהוא מתוכנן. כמות האור הטבעי, כיווני האוויר, המבט החוצה, מיקום עמדות העבודה, האוריינטציה של המבנה ואפילו צורתו – כל אלה מושפעים מההחלטות הראשונות שמתקבלות בתחילת הדרך. לכן סביבת עבודה שתומכת בפרודוקטיביות, בריכוז ובאיכות החיים אינה תוספת שמוסיפים בסוף התהליך. היא צריכה להיות חלק מהחשיבה התכנונית כבר מהרגע הראשון.

הרבה יותר הגיוני לתכנן נכון מראש, מאשר לגלות בדיעבד שהבניין עובד נגד האנשים שאמורים להתנהל בתוכו. אחרי הכול, אנחנו משקיעים שנים בללמוד איך לעבוד טוב יותר; אולי הגיע הזמן להתחיל לתכנן גם את הסביבה שעובדת טוב יותר בשבילנו.

________________

אדריכלית דשה סובוטין (M.Arch)
מתכננת סביבות שמרגישות טוב 🌱

סובוטין | תכנון ורישוי אדריכלי