הבן של מתאמנת שלי( בן 9) ,שעובדת איתי על פיתוח הקריירה שלה כעצמאית, החליט לאחרונה להפסיק על דעת עצמו להכין שיעורים בכמה מקצועות שדווקא אהב.. היא לא בדקה עד היום את שיעורי הבית שלו כי סמכה עליו -במיוחד שהישגיו בלימודים עד עכשיו היו טובים מאוד מכל הבחינות. המורה התקשרה אליה לפני חודש ואמרה שהוא לא הכין את שיעוריו כמה פעמים בתקופה האחרונה וביקשה ממנה לשאול ולברר איתו מה קורה ולהקפיד לבדוק אם עשה שיעורים באופן קבוע.. שאימו שאלה אותו מספר פעמים אם היו שיעורים באותם מקצועות ,אמר לה שלא עד שהחליטה לבדוק יום אחד וראתה שהיו שיעורים אבל הוא לא הכין.. התגובה המיידית שלה הייתה- "אתה שקרן" וגם התפלקה לה מכה על היד על הדרך ! שיקפתי לה שלמעשה היא מאשימה אותו ושמה לו תווית של "שקרן"(והוא לא כזה..) ומאשימה אותו בלי לבדוק למה הוא נאלץ לשקר לה . שאלתי אותה למה לדעתה החליט הילד שלה לשקר לה פתאום ומה השתנה לאחרונה ביחסים ביניהם ? היא אמרה שלאחרונה היא מרוכזת מאוד בפיתוח העסק החדש שלה ובזוגיות שלה על חשבון תשומת לב לבן שלה וזאת הייתה הדרך שלו לבטא את מצוקתו כדי "לעוררה" .. היא הבינה שהאשמה ותגובתה האלימה(שרק מזיקה לילד) למעשה הייתה האשמה עצמית וקושי שלה לקחת אחריות ולהתמודד וליצור איזון בריא בחייה! . אחרי שחיבקה את הבן שלה והתנצלה על זה שהזניחה אותו לאחרונה ,הבטיחה לו להקדיש לו תשומת לב כפי שהיה לפני וכך היה.. והכל חזר לקדמותו .