"למה היא מרגישה לבד, גם כשהוא בבית?"

אבי ורחל נשואים כבר 24 שנים.
הם לא רבים הרבה, לא צועקים, לא מעליבים, אבל משהו בקשר ביניהם דעך.
כשהם הגיעו אליי לפגישה, אבי אמר:
"אני לא מבין מה הבעיה, אני עובד קשה, מפרנס, לא צועק עליה, למה היא לא מרוצה?"
רחל מצידה שתקה רוב הפגישה. בסוף היא לחשה:
"אני מרגישה שקופה. הוא לא רואה אותי באמת.
"אני יכולה לשבת לידו חצי שעה והוא לא ישים לב אם בכיתי לפני רגע או לא."
"אנחנו יוצאים לחתונה או לאירוע הוא לא מתייחס אלי, עסוק בדיבורים עם החברים או המשפחה ואני כאילו לא קיימת."
"אחרי יום שלם עם הילדים, אני מרגישה בלתי נראית.
הייתי רוצה רק שיביא לי כוס קפה, שיראה אותי, שיתעניין."
אבי שתק. הקשיב. נראה שהפנים את המסר, זה היה רגע חשוב.

בפגישה הבאה, כשהתבקשו לתאר רגע קטן של שינוי , רחל אמרה בהתרגשות:
"אתמול חזרתי הביתה עייפה.
ואז, בלי שאבקש, הוא אמר:
'שבי רגע, אני אכין לך קפה. ואז התעניין בי ושאל איך עבר עלייך היום?'
זה אולי נראה קטן אבל בשבילי זו הייתה הפעם הראשונה מזה שנים שהרגשתי שהוא באמת רואה אותי."
ואז אבי הוסיף:
"לא ידעתי כמה זה פשוט, וכמה זה חשוב."
מאותו יום הם התחילו שינוי קטן כל בוקר, רגע אחד של תשומת לב.
בלי מתנות. רק מבט, הקשבה, שאלה אמיתית: "מה שלומך באמת?
המסר?
בני זוג צריכים לא רק הבנה שכלית, הם צריכים להרגיש שרואים אותם.

רוצים לשפר את הזוגיות?
תתחילו מהדברים הקטנים: תשומת לב, התעניינות זה בזו. מחוות קטנות.

בהצלחה בדרך,
שלמה לחיאני : ליווי זוגי לצמיחה מחודשת