ישנם סוגים שונים של אהבות,אבל אין כמו אהבת אם.

מכירים את המושג "אמא פולניה" ?!

ולא בכדי...

 אבל אני אגדיל ואומר " אלוהים לא יכול להיות בכל מקום ... ולכן הוא המציא את אמא...

20פעם הייתי בבית הדין הרבני והוא לא בא.איך אני יודעת.? תאמינו לי,ספרתי פעם ועוד פעם ועוד פעם...

גם הפעם הזא,אני נמצאת בבית הדין הרבני יחד עם אמא שאמורה להיות העדה.

שתינו מחכות ליד המדרגות,והלב פועם בחוזקה:." יבוא,...לא יבוא..יבוא ..לא יבוא.."

והנה מרחוק אני רואה אותו... יחד עם אביו.

בלי להעיף מבט לעברו,כולנו עולים במדרגות.

קומה 3 חדר מס' ...

בתוך החדר יושבים שלושה רבנים,חמורי סבר,מגודלי זקן,מביעים הדרת כבוד..

לא ניכנס לפירטי הדיון אבל באיזה שלב,אחד הרבנים פונה אלי": מה שם הבעל?  זאב... שם חיבה: זאבי..

פונים אליו: מה שם האשה..? פרידה... שם חיבה?  אין...

פונים לאבא שלו: " אתה מכיר אותה,מה שמה?.. פרידה.. שם חיבה: אין!

ואז פונה לאמי.

את מכירה אותו. כן,מה שמו ?.. זאב.. שם חיבה:  ........... זבלון.....

אני רואה את הרבנים מבליעים חיוך בקצה השפתיים ואז הרב פונה אליו ושואל אותו:" אתה יודע את זה?..

" לא ,לא ,לא ,אני לא יודע שום דבר...

הרב השני פונה לאמי ושואל אותה:מה זה זבלון?

אמא במבטא פולני - אידישאי,אומרת לו:"  נו,כבוד הרב,אתה יודע.. קוראים לו זאב והוא זבל גדול..אז בחיבה,זבל קטן ..זה זבלון...

אני בטוחה שעוד רגע הרבנים פורצים בצחוק גדול,ואני תוקעת מרפק לאמי:  " אמא ,תפסיקי! לא עכשו! לא פה!

אני מפחדת שהוא יקח את הרגלים ויברח....

חברים,מה אני אספר לכם?!

אומרים שהטקס משפיל.. האמת ,אני לא זוכרת הרבה...זהו ניגמר..

כשיצאתי החוצה מהבנין,נשמתי לרווחה, א מחייה..

האויר ,ניראה לי פתאם צלול יותר..הריח של הפרחים.. חזק יותר ואפילו ציפצוף הצפרים,נשמע כמנגינה חדשה..

וכשהגעתי הביתה... כולם קפצו עלי, הילדים. השכנים,המשפחה..

נו,עכשו את צריכה לעשות מסיבה גדולה" אמרו כולם..

ואתם חושבים שלא עשיתי?  ועוד איך!..

הסיפור אמיתי לחלוטין!!!

" כל מה שאני היום..וכל מה שאני מקווה להיות.. אני חבה לאמי.. (אברהם לינקולן)

פרידה מזור - מספרת סיפורים