בכל פעם שיש לי הזדמנות לעשות סיור בחיפה לאורחים מחוץ לעיר ולהשוויץ ביופי ובקסם שיש בעיר, אני שמחה לעשות זאת. אני אוהבת לשמוע את התגובות הנפעמות שלהם, מכיוון שזהו יופי שלא רואים בכל מקום.

וכך היה גם אותו יום, הפעם עם אורח אוסטרלי. אחד המקומות שאליו אני לוקחת את ה"מסיירים" שלי הוא המקום האהוב עליי בחיפה, גן הפסלים. זהו גן קסום ומיוחד שמתחבא לו אי שם באיזור שדרות הציונות.
הנוף הנפלא למפרץ שמבצבץ מבין העצים שבגן, הפסלים היפהפיים שאני כל כך אוהבת ומשטחי הדשא עושים את המקום לכל כך רומנטי ונעים. יש לי רגש מיוחד למקום, אולי מפני שבתור ילדה היינו הולכים לשם הרבה והייתי מטפסת על פסל הסוס.

הפסלים שם כל כך אנושיים, כל אחד ואחד נמצא באמצע פעילות מסויימת- ילד המנגן בגיטרה, בחורות מתרחצות, ילדים משחקים בכדור, בחור הגולש על הגלים ועוד ועוד.

כך, יום לאחר שטיילתי שם עם האוסטרלי וכמובן גם בעוד אתרים מדהימים בחיפה, הלכנו לבקר בעין הוד, כפר האמנים, הפעם בליווי חברתי הטובה רוית (הידועה גם בכינוייה "רוו בוו") ובחור ברזיאלי, חבר של האוסטרלי.
רוית סיפרה לי בעבר שהתמזל מזלה והיא זכתה להכיר את האמנית שפיסלה את הפסלים שבגן ואף היתה עמה בקשר. שמה הוא אורסולה מלבין והיא גרה בעין הוד. רק נכנסנו לכפר וכבר אני שומעת את רוית אומרת: "אורסולה, כמה נפלא לראות אותך!"

אנחנו עם אורסולה ועם אחד הפסלים, ליד הבית שלה

מולינו עמדה אישה בת 90, חביבה ביותר, שהחזיקה בידה שלגון בטעם וניל, מצופה שוקולד. רוית סיפרה לה כמה אני אוהבת את הגן ובמיוחד את פסליה וגם ציינה בפניה שאני כותבת ספר ובו אני מזכירה את הגן.
אורסולה שמחה לשמוע זאת, היא דיברה איתנו זמן מה ואף הזמינה אותנו לביתה. בסלון היו רהיטים עתיקים ביותר, בני 400 שנה ובסטודיו שלה בין כל העבודות, תפס את עיניי דף יחיד ומיוחד. היתה זו הזמנה למסיבת פורים שהיתה תלויה על הקיר. ההזמנה היתה משנת 1974, כתובה ומצויירת ביד, ציור תמים ומתוק. בסוף ההזמנה היה כתוב: "לא להביא הורים". ההזמנה בת שלושים ושלוש השנים הדהימה אותי, כנראה היתה מודבקת על הקיר כל השנים האלה.

חצר הבית של אורסולה

אורסולה סיפרה לנו בין היתר על גן הפסלים, על כך שהיא מרגישה שאנשים לא מכירים אותו ואת הפסלים שלה ושלא שומרים עליו מספיק (אחד מהפסלים נגנב ופורק על ידי גנבי מתכות).
קראתי עליה קצת באינטרנט- היא הייתה האישה הראשונה בעולם שהקימה גן פסלים שכולם מעשה ידיה וכולם תרומה לציבור. האנשים שמולם עמדה, לא הבינו את השקפתה ואת החשיבות שהיא מייחסת לאמנות והתקשו לעמוד בדרישותיה. אך היא לא ויתרה והגן הוקם והיום מוצבים בו 29 פסלים.
את כל העבודה עשתה בעצמה ומכספה, החל בתכנון, בהכנת התשתיות, בהובלת הפסלים מחו"ל והצבתם בגן. אורסולה היתה רוצה שכמה שיותר אנשים יבקרו בגן וייהנו מהאמנות ומהיופי.

אורסולה ניגשה אליי ואמרה לי שהיא רוצה לתת לי את הספר שלה, ספר המציג את כל יצירותיה ומספר עליהן ועליה, מימיי נעוריה ועד היום. (אמנם זהו ספר עליה, אך היא נאלצה לקנות אותו בעצמה, ספר שעולה כ-300 ש"ח בחנויות!) אמרתי לה מספר פעמים שאני מודה לה מאוד על ההצעה הנדיבה, אבל איני יכולה לקחת ממנה את הספר שלה. היא התעקשה שאקח אותו וביקשה שאראה אותו לאנשים, אספר עליה ועל הפסלים וגם אכתוב על כך. התרגשתי מאוד מהבקשה שלה ואכן לקחתי את הספר עם תחושה טובה בלב.

השער של הספר

אני גאה לספר את הסיפור שלה כאן, אורסולה היא אישה מדהימה, אמנית מופלאה והיא ראויה לכך שכולם יידעו זאת.

ולכל מי שמעוניין, בשבת הקרובה, 3.4, אערוך בגן הקסום הזה שעת סיפור, בה אקריא את הספר שכתבתי, "האבטיח המתגלגל ברחובות הכרמל".

פרטים נוספים באירועים...