ניסוי דמיוני קטן ימחיש את הרעיון העומד מאחורי הגבולות:

עצמו את עיניכם ודמיינו לעצמכם שאתם רוכבים על אופניים במגרש יחד עם חבריכם,עוקפים מכשולים, מצליחים להקפיץ אותם מעל שלולית , מנסים לעלות גלגל אחד באוויר, כולם צוחקים, שמחים, אווירה של כייף.

כעת דמיינו,שאתם עולים עם האופניים לגג של מגדלי עזריאלי,שם אין שום מעקה או גדר בטיחות. ומתחילים לרכוב , מה אתם חשים? האם אתם רוכבים בבטחה ובחופשיות כמו שנסעתם קודם?במה עסוקות המחשבות שלכם?

מה יכול להקל עליכם את הרכיבה בגבהים?

וכעת באורח פלא על אותו גג בניין התרוממו מעקי בטיחות  בגובה של כמטר התוחמים את הגג. מה תחושתכם עכשיו? מה קורה לרכיבה שלכם?

כאשר תינוק רך בא לעולם, הוא מגיע מעולם פשוט מוגדר , ברור - שלו שקט לעולם מורכב ומבולבל –הרבה צלילים, אור, אווירה מורכבת, מערכות יחסים,....ועוד, ועוד.

 ע"מ לעזור לילדנו להשתלב, להבין את "חוקי המשחק", ולקחת חלק  תורם בחיי המשפחה עלינו להדריך אותו.

אנחנו ההורים – מנהיגים מורי דרך.

באפשרותנו לעזור לו  להכיר  את עולמו וגבולותיו , להכיר ולהבין עולמות נוספים וגבולותיהם למשל, שלנו ההורים, האחים, החברים ועוד, המטרה  שיראה יבין וכמובן גם יצליח לתפקד וליהנות בעולם מורכב אליו נולד,  לכן עלינו להגדיר באופן פשוט וברור את העולם. אחת הדרכים היא הצבת חוקים וגבולות.

האם זה באמת כה חשוב?

נמחיש זאת  על ידי משחק.

אם ניקח קבוצת ילדים,  (נכון גם לגבי מבוגרים) ניתן להם כדור ונבקש מהם לשחק באופן חופשי: לא נגדיר איזה משחק ולא  חוקים למשחק, לא נגדיר גבולות למגרש,  מה,לדעתכם יכול ליקרות?

כמה זמן ייקח להם להתארגן? מה תהיה האווירה? האם יצוצו מריבות וויכוחים ,בכיות וצעקות? – אם ייקח אחד הילדים את הפיקוד ויורה לכולם במה משחקים ומהם כללי המשחק, האם יחל משחק? מה ימנע מהילדים להיות מתוסכלים ומבולבלים מה יביא אותם לתפקוד מוצלח?

כך קורים הדברים גם במשחק החיים.

תפקידנו ההורי הוא להדריך את הילדים שלנו להתנהל בהצלחה תוך שימוש בכוחות ובכישורים שלהם, לעזור להם לצמוח ולפתח את היכולות בעקביות ובהתמדה, תוך כדי תרומה ונתינה לעצמם ולסביבתם. 

ואת זאת ניתן לעשות באמצעות חוקים וגבולות.(ראוי לזכור שאלו רק אמצעים  ולא המטרה)

  חוקים- ( בכול מקום מגדירים את החוקים הרלוונטיים והחשובים למהות המקום – משפחה, גן, כיתה, מקום עבודה צבא וכו..)   החוקים הבסיסיים-   הם ה"עשה" ו"אל תעשה" הקיימים בכל משפחה.

מאחורי כול  חוק עומד ערך.

בפני החוק כל בני המשפחה שווים. כולם מקיימים את החוק, גם ההורים וגם הילדים.

החוק ברור ופשוט – מטרתו האחת – להנחיל ערכים, והמטרה הנוספת – יש סדר שכולנו מחויבים לו.

דוגמאות לחוקים - "בביתנו אומרים את האמת", "בביתנו אין אלימות","לא קמים מהשולחן עד שכולם מסיימים לאכול"  "כול אחד מוריד את הצלחת שלו בסיום הארוחה." ועוד...

אם ההורים דורשים כבוד מילדם כחוק בבית, כך גם הם חייבים לכבד את עצמם ואת  הילד.

לעיתים קרובות ההורים משדרים מסרים סותרים לילדיהם:כך למשל הורה הדורש מילדיו לא לשקר, ואז מבקש מבתו שתגיד למשל לשכנה ה"נודניקית" שהוא לא נמצאת בבית....(מוכר?),או  דוגמא לא פחות שכיחה - "אצלנו אין אלימות" – מה קורה שהבן שלך בן ה-3 מכה את הרך הנולד בן 7 החודשים? האם ההורה כועס ,צועק מאיים וכו... וכאשר מתנהגים לא לפי הציפיות של ההורים בכיוון השלילי...איך מגיבים? – בקיצור -  קל מאוד לשדר מסר סותר ומבלבל. והתוצאה – שהילד מחקה את העשייה וההתנהגות של המבוגר, ולא מה שנאמר. - כאן נוצר הפער בין מה שרוצים שיקרה, ומה שאכן קורה במציאות.

  גבולות- נוכל לדמות גבולות לתחומי מגרש ספורט. ללא תיחום של קווים - קו אמצע וקו החוץ,   האם נוכל לקיים משחק הגון.

מטרת הגבולות היא להסדיר את חיי היומיום שלנו, כדי שבתוך הגבולות הברורים נביא לידי ביטוי בחופשיות רבה את העצמה הכישורים והיכולות הבלתי מוגבלים שלנו ושל ילדינו .

יש להגדיר גבולות של זמן , של מקום, ושל יחסים!!!
למשל, לקום בבוקר בשעה מוגדרת. סדר יום ברור ומוגדר. ברור לכל באי הבית מה קורה, איפה, ומתי.
לעומת החוקים, הגבולות אינם שווים. לכול אחד מרחב  חיים אחר (כול אחד הכוונה לכול הורה, לכול ילד,)  - כול אחד יחיד ומיוחד (שעת השינה, יציאה לבילויים, מתארחים ומארחים חברים וכו'). יש להתאים את גבולות המרחב בהתאמה לגיל, לאישיות וליכולות של כול אחד ואחד בבית.

 ללא חוקים וגבולות – כולנו חיים בעולם מבולבל וחסר מסגרת – וההשתקפות – באה לידי ביטוי דרך ילדינו..

ללא מסגרת  בהירה פשוטה וברורה, ילדים והורים קמים כל בוקר לבדיקה מחודשת של החיים - היכן הגבול ? מהו החוק היום ? מהו מצב-הרוח של אבא / אימא/ ילד ?

בדיקת הגבולות והחוקים גוזלת המון אנרגיה ומרץ, של הילד וגם של הוריו ומשפחתו, ומותירה את כולם כועסים, מבולבלים, עייפים ומתוסכלים.

ילד זקוק לגבולות וחוקים באותה מידה שהוא זקוק לאהבה. מסגרת  ברורה מקלה ומאפשרת צמיחה והתפתחות, לכן – הורים נדרשים לפעול בתוך חוקים וגבולות מוגדרים. משפט כמו לילד אין גבולות – נובע מכך שההורה לא מכיר את הגבולות של עצמו, וגם  לא יודע לשים את הגבולות לעצמו ולבני ביתו.

חוקים וגבולות – אינם אלא אמצעי חשוב ביותר כדי להגיע למטרות.

איך מציבים חוקים וגבולות?

1. קודם לכל בודקים היטב – מה חשוב לנו,)בהתאם לערכים ולחזון המשפחתי) האם באמת נחוץ לנו החוק / גבול, איזה ערך משפחתי אנחנו מפעילים באמצעותו. חוקים המבוצעים  בפשטות ובהתמדה הם החוקים שההורים משוכנעים בנחיצותם. כאשר ההורים לא משוכנעים, הם משדרים זאת לילד, ואז נולד בלבול – פעם החוק קיים, פעם לא, הילד תוך ניסוי ותהייה לומד מה חוק אמיתי ומה "קריזה " של הוריו. בקבלת הגבול או החוק- להפריד בין העיקר לטפל (זוכרים?).

 2. רצוי לקבוע מעט חוקים, שקל לכולם – הורים וילדים ליישם – משום שהם תמצית הערכים החשובים,מהות המשפחה, חוקים רבים מדי, מסרבלים את החיים והופכים אותם למורכבים -  אי אפשר לקיים אותם בקלות ובפשטות.

חשוב -  כל משפחה קובעת את ה"קוים האדומים" שלה.

 3. יש להסביר לילד מה ההיגיון שעומד מאחורי החוק, ומה תהיינה התוצאות ההגיוניות הנובעות באופן ישיר מאי קיום החוקים פעם אחת בלבד!!!. החוקים והתוצאות צריכים להיות ברורים וידועים לכולם מראש. (עם מתבגרים יש לבנות ביחד את הגבולות  כך שיתאימו הן להורה והן למתבגר וביחד יהיו שבעי רצון.)

 4. עדיף להגדיר מה מותר לעשות מאשר מה "אסור" לעשות. המילה "לא" או "אסור" אינה מגדירה את גבולות המגרש, מה עוד שאין עקביות – פעם האסור אסור – ופעם האסור - מותר – התוצאה שרבים מנסים לבדוק היכן עובר הגבול – בטעות אנחנו מגדירים זאת  כ"דווקא" או כחוצפה. אך זו התנהגות הגיונית לגמרי.(ניסוי ותהייה)

 5. עקביות- שימו לב עד כמה הילדים עקביים בבקשות שלהם – עד שלא משיגים את מבוקשם – לא יפסיקו לבקש.

אם נהייה עקביים בדרישותינו לעמוד בחוקים ובגבולות , ניצור בהירות רבה בבית  והבנה לגבי החשיבות של חוקים וגבולות בבית, אם לא -  המסר שעובר הוא זה: "חוקים וגבולות אינם חשובים, אין להם משמעות , אין צורך לכבדם והם גמישים וניתנים לשינוי  - ותלויים במידת ההתעקשות שלנו, לכן נתווכח מספיק זמן, נצעק חזק יותר או נבכה בדרמטיות..."

 ילדים שחיים בעולם  עם חוקים וגבולות ברורים , חיים בעולם בהיר יותר, הם חשים בטוחים יותר, וחופשיים לצמוח, לגדול ולהתפתח , לומדים להיות ממוקדים בעיקר – בתמונה עצמה ולא בטפל במסגרת של התמונה, חיים באווירה שלווה ונהנים.