לכל השואלים לשמי, מצרפת כתבה שפורסמה ועדיין אקטואלית :-) 

למען השם...

                                  (גבית ינאי)

מערכת העיתון החליטה שאם אני אכתוב על שמות מיוחדים, זה ייצא להם יותר זול מאשר לשלוח אותי לטיפול... זאת הסיבה שבימים האחרונים מצאתי את עצמי מחויכת אל מול אותם אנשים איתם הזדהיתי עד עמקי שמי... אלו שההורים שלהם היו יצירתיים במיוחד

ולא הסתפקו בלתת להם שמות רק מהתנ"ך.

כשהייתי בגן, יכולתי להגשים בקלות את הפנטזיה שלי. זה היה תוך כדי ששיחקתי באבא ואמא עם תמיר. לא הרחקתי לכת אז... 'כולה' מה שרציתי, זה שהוא יקרא לי 'ענת'.

זו ההזדמנות, להסביר לכל המתעניינים שהשם 'גבית' בא מגב מים ולענות פעם אחת ולתמיד על כל השאלות במכה: לא עשו אותי במדבר, נולדתי עם השם הזה, אין לי קשר לקיבוץ גבים, ההורים שלי צברים, יש לי עוד אח אחד שקוראים לו 'סלע' ולא, אני לא מכירה עוד גבית אחת...

אחר-כך, כשקצת גדלתי, הייתי במתח בכל פעם שהמורה הקריאה לראשונה את שמות ילדי הכיתה. איך יעוותו את השם שלי הפעם?

גם כשרשימת השמות התארכה בצבא, כמו בסרט אימה, המתח... עדיין נשמר. המפקדת תדע שגבית זה שם פרטי...? איך יגיבו הבנות סביבי וכמה זמן יעבור מתום המסדר עד שאצטרך להסביר לכל כיתת היורות את שמי...?

אחר-כך הגיעו הימים הטובים. המחזרים הפוטנציאליים, אלו שעברו את הבוחן ואהבו את השם המוזר שלי, היו בטוחים שמסתתרת מאחוריו אישיות מיוחדת: כשגרתי בעיר - היו בטוחים שאני קיבוצניקית, כשלמדתי עיתונאות - היו סגורים על זה שאני ציירת וכששיקרתי - היו משוכנעים שאני דוברת אמת...

ואז שוב גדלתי והגעתי לצד השני של המתרס, או אם תרצו, לצידו השני של שולחן המורה... נכון, בתור מרצה, הייתי אני צריכה לקרוא בשמותיהם של ילדי הכיתה, אבל כבר בהרצאה הראשונה, כשחשבתי שהגעתי אל המנוחה והנחלה... הבנתי מהר מאוד שלפני כל שיעור, עלי להציג את עצמי תחילה ולכן, כדאי שאצטייד בכלי כתיבה.

"שלום. אני גבית" הייתי אומרת ותוך כדי קרקור הקהל: "איך???!" "מה זה?!!" "איך אמרת שקוראים לך...?!" מצאתי את עצמי רושמת על הלוח בגדול את שמי וגם מנקדת בשביל אלו שקשה להם...

תראו, אם כבר החלטנו על טיפול, אז עוד דבר קטן לפני שנגמר לי הזמן... אני מאוד אוהבת את אבא ואמא שלי. היום, ממרומי שנותיי, אני יודעת להעריך את הטוב בשם שנתנו לי. אבל משום מה... לבן שלי, קראתי 'תום'. אתם יודעים... שלא יצטרך להסביר לכולם.

כבר שמעתי בחיי על שמות מוזרים, מעניינים או מתחכמים... אצלנו, לעומת צרפת, (שם היה חוק לפיו מותר להורים לבחור לילדיהם שמות צרפתיים בלבד, רק מתוך רשימה שהוכנה ע"י הממשלה) אתה יכול להעניק לילדיך איזה שם שתרצה. אם קשה לך להחליט, יש חוברות, ספרים ואתרי אינטרנט, שיעזרו לך למצוא את השם שתתחבר אליו. פורטלים שלמים שיספקו לך שמות. רק תגיד תחום שמעניין אותך - ישר תפתח לך רשימה הזויה. אתה חקלאי בנשמה? קבל את פריאל, שדמה, גפן, עומר... רוצה להתהדר באבני חן...? הנה ספיר, פז, ברקת, שוהם...  כולם מחכים לך בטבלאות מסודרות ומקוטלגות על-פי ה א-ב'.

ואם לא די בכך, יש את סבתא שתשמח אם תיתן כבוד לסבא ז"ל, או חברים טובים שיהיה לך קשה להתעלם מהם. חלקם רק יקמטו את מצחם למשמע השם שחשבת עליו ואלו הטובים באמת, יוסיפו לתגובתם גם סאונד ועוויתות הקאה...

כך קורה שכל שם שנזרק לחלל האוויר נפסל על הסף ולו רק משום שמזכיר לנו מישהו שאנחנו לא סובלים...

ושוב הגענו לנקודת ההתחלה - ה י צ י ר ת י ו ת.

לפני שבועיים נולדה למשפחת גילן ריו, אחות קטנה לשאיין בת השנתיים. בינתיים, עד שתוכלנה לספר לנו בעצמן על השמות שלהן, הסתפקנו בשיחה עם ההורים: עופר(30), עובד באלקטרוניקה וקרן(33) המעצבת הראשית של 'רנואר-מן'.

את השם שאיין, שמעה קרן במהלך טיול בארה"ב. בהתחלה בניו מכסיקו, שם נמצא השבט האינדיאני 'שאיין', אחר-כך פה ושם שמעה ואהבה את השם גם ברחבי אמריקה, הביאה אותו לעופר ו... כששניהם אהבו אותו, היה להם ברור שאם תהיה להם בת, יקראו לה שאיין.

רק אחרי זה, קראו והחכימו כדי לדעת יותר... "היום אנחנו יודעים שיש איפשהו בארה"ב עיר שנקראת שאיין, עיר של מאתיים אלף איש בערך.  השבט עצמו, הוא שבט שכמעט נכחד, אבל מה שמצא חן בעיננו זה דווקא הצליל של השם."

ואז קרן שוב הייתה בהיריון... אחרי שעות של שיטוטים אחר שם באינטרנט, היה זה הפעם עופר היצירתי...

"יום אחד שמתי את השיר של דוראן-דוראן (HER NAME IS RIO)

ואמרתי לקרן 'וואלה... מה את אומרת על ריו?' ידענו שזה נהר בספרדית ולמחרת נזכרנו שיש גם את ריו דה ז'נרו."

תגובות? לא חסר... "עם שאיין היה יותר קשה..." הם מעידים. למרות שרוב האנשים אהבו את השם, היו מרימי גבה, היו שידעו מה מקור השם, יש את אלו שלא יודעים להגות אותו בהתחלה ויש את סבתא שרה שאמרה:'אבל מאיה זה שם יפה מאוד... למה לא קראו לה מאיה כמו ילדה נורמאלית?!' עופר וקרן לא איבדו את העשתונות והסבירו לסבתא ששאיין זה כמו 'שיין' באידיש, שמשמעו יפה... ומאז כולם מרוצים.

" לא רצינו שיהיו להן שמות כמו של כולם. רצינו שזו תהיה בשבילן התחלה חדשה ושתהיינה בזכות עצמן, עם שמות שייחדו אותן ושיש רק להן. כשריו נולדה, כולם ציפו לשם משוגע ולא קונבנציונאלי. אף אחד לא חשב שנקרא לילדה שלנו מיכל..."

לכל מטבע יש שני צדדים מסתבר. לקרן למשל, מאוד הפריע שיש מיליון קרן... זו אחת הסיבות שהם יודעים כי השמות הללו יעשו לשאיין וריו רק טוב בחיים.

ערגה רר קצת יותר גדולה "עוד מעט בת 56 ולא מתביישת בגיל שלי..." היא צוחקת. את השם הזה איתו נולדה בקיבוץ שריד, העניקו לה הוריה שהיו בהכשרה בקיבוץ בית-אלפא. "הייתה שם בחורה בשם ערגה, עוד לפניי... מצא חן בעיניהם והם נתנו לי את אותו שם."

למרות שאמרו לה שמבחינה נומרולוגית השם הזה לא כל-כך טוב... היא דווקא אוהבת אותו.

כשהייתה ילדה בקיבוץ, קראו לה 'ערגה' במלעיל, מה שהשתנה רק כשהגיעה לצבא. "עכשיו בעצם קוראים לי בשם שלי באמת..."

בשריד, לא הייתה לה שום בעיה. באותה 'חממה' בה נולדה, הכירו הילדים את השם שלה שלא נראה להם מוזר כשגדלו איתה. "בקיבוץ לא היו הפתעות, אבל אחר-כך... כשיצאתי לצבא... אוהו!!! גם שם שלא שמעו וגם שם משפחה מוזר... בכלל. תמיד אמרו לי 'מה זה!? מה זה ערגה?' היום כבר מכירים את זה יותר, אבל כמעט תמיד יש איזושהי תגובה."

אז לפני שתרוצו לשאול אותה מה זה, ערגה מסבירה לנו שפרוש השם שלה 'כיסופים עמוקים' ומוסיפה בחיוך "כשמי, כן אני... מתאים לי מאוד השם. תמיד יש לי כיסופים עמוקים למשהו, בעיקר לאהבה."

כמעט לכל מי שיש שם פחות מוכר, יש גם שם חיבה אחד או שניים... "לי קוראים גם ערגי, או ערגוש. לרוב אני מציגה את עצמי 'ערגה', אבל אחר-כך, כשאני רואה שמתקשים, אני אומרת שיכולים לקרוא לי גם ערגי".

כבר שנים שהיא עובדת במדגריה, מזריקה חיסונים לאפרוחים וממיינת בין זכר לנקבה ואין לה שום ערגה למחשב, פלאפון או מיקרוגל, מכשירים שלא תמצאו אצלה.

"אני מאוד מהתקופה הקודמת ובעד חזרה לטבע. אין לי את הדברים האלה מתוך בחירה."

אבל אם תחושו כיסופים עמוקים או סתם צורך פתאומי לראות פריחה, כן תוכלו למצוא אצלה גינה יפהפייה. 

כי אשמרה שבת הוא אמנם לא שמו הפרטי של אברהם(58), אך ללא ספק זהו שם שאי-אפשר להתעלם ממנו.

" באחד הימים, אמר לי אדם דתי שחיכה לי ולא הכיר אותי, כי הוא חשב שיגיע אדם חרדי עם זקן... כשאנשים דתיים שומעים את השם הזה הם מתלהבים, מתפעלים, לוקחים את תעודת הזהות שלי ומראים אחד לשני. כולם שואלים אותי מאיפה השם הזה בא."

והשם הזה, הגיע מפרס. שם, בין המוסלמים, בלט השם במיוחד.

"נולדתי בפרס והשם בא איתנו משם. כבר דורות שהשם הזה קיים. באותו זמן המלך היה טוב ליהודים. היום כבר הרבה יהודים עזבו את פרס..."

אברהם כי אשמרה שבת, מסורתי וכמובן... שומר שבת, כמו גם ארבעת ילדיו. כך גם שומרים כולם את שם המשפחה ולא חושבים חלילה להחליפו. "אפילו כשהבת שלי התחתנה, היא שמרה את שם המשפחה שלה."

במשך השבוע עובד אברהם כצבעי, הצבעי היחיד עם שם המשפחה הזה... ומידי שבת, תוך כדי הקריאה בסידור, משנן שוב ושוב את שמו...

מה עולה לכם בראש כשאתם חושבים על שיבולים? ים השיבולים... שדות זהובים... בתמונה המושלמת הזו זכתה שיבולת שדות.

קודם-כל בשם הפרטי, שיבולת, אותו העניקו לה הוריה לפני 37 שנה,

אחר-כך, כמו לפי הזמנה, התווסף אליו גם שם המשפחה.

לכל מי שמדמיין הורים קיבוצניקים שזה עתה קצרו שיבולים...טעות. למרות ש"התיאוריה אומרת שעשו אותי בטבע..." גם בחיפה, שם נולדה, אוהבים שיבולים. "לכי תסבירי שהם לא היו כאלה הרפתקנים..."

למעשה, קיבלה שיבולת את שמה מסבתה, שינבולת, על שמה נקראה. שם שעוברת וניתן לה עוד בחלב, סוריה. זו גם הסיבה שתוכלו להכיר עוד שלוש שיבולות במשפחה שלה...

אין ספק, כי שם משפחה שמשלים את השם הראשון, זו ברכה "תמיד אמרתי שאני צריכה שאלוהים יצביע לי מי הגבר בשבילי... כשהכרתי את בעלי, גיא ושם המשפחה היה שדות, אמרתי לעצמי שרמז יותר גדול מזה אני לא יכולה לקוות לקבל... אגב – גם האחים במשפחה של גיא הם – עמק, נטע, קרן... כולם בטבע." כך גם שלושת ילדיהם של גיא ושיבולת: טל "כי רצינו משהו שכרוך במים. הכרנו במסיבה על הים והתחתנו בים", מיי "כי זה מים וזה מתחבר למיי שדות, כי מיי בסינית זה יפה ומיי-מיי זו אחות קטנה" ואור "כי נולד כשעלה האור בנר השמיני של חנוכה והביא לנו אור לחיים".

לרוב קוראים לה 'שיבי' "את שיבולת אני משאירה למחנכות ולמוסדות רשמיים. בתור ילדה, כשאבא שלי היה כועס עלי... זה היה – שיבולת...! ואז ידעתי... או-או..." וכבר קרה ש'גילתה' למישהו מה שמה המלא והוא לא האמין לה "הוא ממש כעס עלי ואמר לי 'אם את לא רוצה לגלות, אל תגלי, אבל אל תעבדי עלינו'... הוא לא היה מסוגל להאמין שיש שם כזה."

היום היא מרוצה וחיה בשלמות עם השם שלה, למרות שזוכרת גם את המבוכה שליוותה אותה בילדות. "למשל, ביום הראשון של בית-ספר, כשהיו קוראים לי שיבולת. לא אהבתי שהשם כל-כך שונה. אז הייחוד הזה היה לי קשה."

גם היא, כמו חבריה לשמות המיוחדים, יודעת לחלק את התגובות לשניים: "איזה שם יפה..." או "אוי ואבוי... מה עשית להורים שלך?! למה הם כל-כך שנאו אותך?"

אבל מה? היום זה כבר משעשע אותה...

אבא של נזמית (42) הוא צבר אמנם, אבל מי שהחליטה על השם שלה, הייתה דווקא אמה, שהייתה עולה חדשה מ... הולנד. אולי זה לא כל-כך מפתיע שההולנדים אוהבי פרחים, אבל איך הכירה דווקא את נזמית...?

אה... בטח גם אתם לא מכירים ובכן... "נזמית זה שם של פרח בר ארץ ישראלי נפוץ מאוד" מסבירה לנו נזמית "כשאמא רצתה לתת לי שם של פרח, אבא שלי נתן לה מגדיר צמחים ואמר לה 'תבחרי' וזה מה שבחרה"

בילדותה רצתה להחליף את השם הזה. "שנאתי אותו שנאת מוות..." מספרת ומתארת איך גרר אחריו תמיד תגובות של מי שחשב כי מקור השם הוא המילה נזם. "אה... נזם זהב באף חזיר..." היו אומרים לה כל החכמולוגים. "תמיד הייתי צריכה להסביר שזה שם של פרח שכולם מכירים רק לא יודעים את שמו" אחר-כך ידעה לזהות את כל מי שלמד במגמה ביולוגית כי "הם היו היחידים שידעו מה זה."

ככל שגדלה וראתה כי מי ששומע את שמה לא ישכח אותה אף-פעם... אהבה אותו יותר ויותר. "היום לא הייתי מחליפה את השם הזה בעד כל הון שבעולם. שום שם אחר לא היה מפתה אותי."

דמיון לפרח...? לאו דווקא. "נזמית הוא פרח חורפי ואני ההיפך הגמור. טיפוס של קיץ ואוהבת את השמש."

לשלושת בנותיה קראה בשמות קצרים: מורן, מעיין ושני "שלא תהייה להן התחלה קשה. גם ככה יש להן שם משפחה קשה" מוסיפה ומאייתת 'קרסנושנסקי...'

אבל מסתבר, כי גם כשההתחלה קשה, רובנו מתרגלים לשמות שנולדנו איתם. בסוף אנחנו חיים איתם בשלום, אוהבים אותם ואפילו... כמעט דורשים זכויות יוצרים ממי שמעתיק לנו את השם המיוחד.

"לא מזמן נכנסתי לאינטרנט ורשמתי את שמי בחיפוש. פתאום ראיתי שיש גן ילדים בשם נזמית ונורא כעסתי... ממש רציתי להתקשר אליהם ובסוף וויתרתי."

לדבריה, מי שבאמת אוהב אותה קורא לה 'ניזי', אבל זה שקראנו לה פה נזמית לרגע, לא הופך אותנו לאלו שלא.

אז בפעם הבאה שתפגשו מישהו עם שם שלא שמעתם בחיים, נסו להיזכר בכל מה שאמרו כאן ו... למען השם... תגיבו בצורה יצירתית יותר.

גבית ינאי – צילום וכתיבה.

צילום הריון, ילדים ומשפחה, צילום קטלוגים, צילומי תדמית ועוד...

כתיבה עיתונאית, שיווקית, כתבות תדמית, ביוגרפיה, עריכה לשונית ועוד...

אתר: www.gev.co.il