כדאי לברר מהו הרקע המקצועי ומהי ההכשרה אותו עבר המאמן. חשוב לבטוח בטיפול שינוהל באופן המקצועי והמיטבי. לשאול אם קיים ניסיון קודם, כמה זמן הוא באימון, באיזה מגוון של אימונים התנסה. ומעבר לזה - הסתמכו על ההרגשה העצמית וביטחו בה! כי מדובר במפגש אנושי חם, תומך ומכיל, בהקשבה ללא שיפוט וביקורת שמעודדת ועוזרת ליצור שינוי בחיים!

זה מתחיל בשיחה... אני מקשיבה, שואלת שאלות ומנסה להבין ולמקד את הסיבות שבגללן הגעתם אלי. כל שיחה מתחילה ונמשכת באופן שונה, בהתאם לאנשים המגיעים אלי. לפעמים מדברים על הבית והמשפחה, לעיתים על החברים בביה"ס או בשכונה. יש המדברים עם מה שקורה ביום יום ואחרים על מה שכואב להם בלב. ולפעמים משחקים, נהנים וצוחקים. לאט לאט משתחררים מהמבוכה ונוצרת אווירה טובה של ביטחון וקבלה. ביחד בונים את ההבנה שהמחשבה יוצרת עבורנו את התסריט של החיים שלנו!

אצל חלק גדול מן הילדים הסימפטומים מופיעים כבר בגיל הגן, וצוות הגן ( הגננת והפסיכולוג) מדווחים להורים ומציעים להם לגשת לאבחון. זיהוי ואבחנה מבדל יתבצע על ידי הערכה פסיכולוגית. במידה ויש צורך בטיפול תרופתי, ייעשה על ידי רופא מומחה העוסק בתחום של הפרעות קשב ( נוירולוג או פסיכיאטר ילדים עם התמחות בהפרעות קשב ). תיאור תופעות המעלות חשד להפרעת קשב בגיל הגן: חוסר שקט, הילד מרבה לזוז במקומו ולהתרוצץ ברחבי הגן והחצר ללא מטרה מוגדרת. פעילות יתר מוטורית. מרבה להניע את אבריו , מתקשה לשבת במקום אחד, קם ,יושב, מסתובב על הכיסא לכל הכיוונים. חוסר משמעת וקושי לקבל הוראות ולציית לחוקים. כולל חוקי משחק, עמידה בתור, להפסיד. חוסר ריכוז - מתקשה לסיים משימה, לבחור משימה מבין מבחר של גירויים. היעדר רצון להתחיל לבצע מטלה. חוסר מודעות לסכנות - קיימת נטייה לבחור מצבים מסוכנים כמו טיפוס על מקום לא בטוח. התפרצויות כעס קשות, בכי זועם. בגיל בית הספר יש דמיון בתופעות, אבל בחלקן ניכרת החמרה עם הגיל: ניכרת נטייה לאימפולסיביות - פועל ללא מחשבה ותכנון, עונה לפני שמסיימים את השאלה. קודם מתחיל לפתור את הבעיה ורק אחרי שנכשל, מנסה שוב ושוב מבלי לבדוק לעומק את הנדרש. נטייה להתפרצויות כעס - מרגיש שאינו מצליח לבטא את עצמו, לא מבינים אותו ואף דוחים אותו. נטייה להסתגרות - עקב חוסר מקובלות חברתית, קיימת נטייה להתפתחות תגובות אנטי-חברתיות. קושי לציית לחוקים - בבית הספר ובבית. חלק מן הילדים, מתוך רמת תסכול גבוהה והרגשת אשמה וחוסר קבלה מצד החברה, הופכים לאלימים. נצפית נטייה מוגברת להתמכרויות. על פי הסטטיסטיקה, בעלי הפרעת קשב מעורבים יותר בתאונות מסוגים שונים כולל תאונות דרכים ואי ציות לחוקי התנועה ולתמרורים. מרבים לבצע מעשים לא חוקיים ומסוכנים להם ולחברה. לכן, ככל שמזהים מוקדם יותר, בגיל צעיר יותר את ההפרעה, ומתחילים לטפל בה, כך ניתן למנוע נזקים בהישגים הלימודיים, בתחום הרגשי, הפסיכו-התפתחותי ונזקים פוטנציאליים לחברה. היעדר אבחון עלול לגרום לתופעות לוואי רגשיות חברתיות והתנהגותיות. בנוסף לכך, נערים שלא אובחנו או שלא טופלו בהתאם, נמצאים בסיכון גבוה לנשירה מהלימודים לפגיעה הרסנית בדימוי העצמי.