שובו של החורטיני

או

האם אנחנו מאושרים?

אחרי כל מיני אנשים חשובים כמו אפלטון, פרויד ומוני פנאן החלטתי גם אני לשקוע בהרהורים ולשאול את עצמי מה הופך בן אדם למאושר?

האם זו היכולת שלו להגשים את עצמו? האם זו העובדה שהוא מצא אהבה? או אולי זאת סדנת החוקנים המרוכזת שהוא עבר בגלבוע ושהשאירה את המעי גס שלו עם המון מקום לאנרגיות חיוביות?

אחרי דקות ארוכות של מחשבה הגעתי למסקנה הניצחת שהאדם הוא יצור מורכב וייחודי שידרשו עוד שנים רבות בשביל להתחיל ולפענח את סוד אושרו.

לכן, פניתי להרהר במקור האושר של יצור הרבה יותר פשוט – הגבר.

וכאן מתחבר המונולוג הפילוסופי בגרוש הזה לעולם תחתוני הגברים, או בשם הקסום שנתנו לו הרשתות הגדולות – הלבשה תחתונה גברים.

אם הייתה דרך לבדוק, או היה לנו כח לעשות את זה, היינו מוצאים שבכל רגע נתון יושב באיזה שהוא משרד פרסום בעולם צוות קריאייטיב ושובר את הראש איך לפרסם תחתונים לגבר.

אבל לא משנה אם הצוות הזה יושב במשרד שמשקיף על ההאדסון בניו יורק או באוהל שמשקיף על ראם עם קלקול קיבה בבורקינה פאסו, לרוב הם יחליטו לעשות דברים דומים מאוד בתפיסתם.

מדור ה-X ועד דור ה- fix מותגי התחתונים לגבר מנסים להראות, לנו הגברים, את הצד הסקסי והחייתי שלנו. עכשיו, אם תוסיפו לזה את הנתון המדהים שכל אחד מאיתנו לא הפך לכוכב פורנו רק מתוך כבוד להורים וקיבלתם את הגריד המושלם לקמפיין.

אז פעם זה היה חיים רביבו שדיגמן את מה שהוא לובש מתחת לאופנת סגל או כמו שקוראים לזה בהתרגשות בהרי האנדים – מראה ה- parami.

לפעמים זה יהיה דוגמן שיזכיר לי שגוף צריך להיות יותר חלקלק מעורכי הדין של קצב, ויש מותגים שפשוט מודיעים לנו שאם נלבש עכשיו את התחתונים האלה הם מיד ייקרעו מעלינו על ידי גל אימתני של בחורות כוסיות שבדיוק חטפו צ'אפחה הורמונלית להיפותלמוס.

אבל השאלה היא האם מישהו הסתכל רגע סביבו ובדק תכלס' מה הגבר המצוי אוהב כשמדובר בתחתונים?

כי בסופו של דבר זה לא משנה מה הצבע של התחתון או השם של המותג וזה אפילו לא משנה אם הגזרה שלו היא טנגה, חוטיני או בוקסר.

למה? כי התחתון הכי אהוב על כל גבר הוא דווקא הזוג הכי ישן והכי מוזנח שלו ובמקרה הזה מדובר בדפוס מתמשך ואולי אפילו גנטי!

הרי גם כשסבא רבא שלנו שכב בשוחות של ורדן במלחמת העולם הראשונה, בנה עיטורים מדהימים מזהב למלך מרוקו או עזר להכין את הצימס הכי טעים בקרקוב הוא פינטז על הרגע הזה שבו הוא ישב סוף סוף בתחתון עם גומי מתפורר וחור אכול מעש ויתבונן בביצה שלו נשפכת החוצה בחופשיות.

אז מה כל ההתלהמות הזאת מנסה להגיד? לא הרבה. אולי שתחתון מרוט הוא הדבר הנשגב שהופך גבר להיות מאושר ואולי רק שכדאי, מדי פעם, לזכור גם מה קהל היעד שלנו באמת אוהב.