דבוריק הר-פז - מרכז 'סיפורים חיים'זהב

בעברי הלא רחוק הייתי במשך 37 שנים מורה להסטוריה ותנ"ך, בבי"ס תיכון. במשך השנים למדתי הנחיית קבוצות בנושאים של הורות, זוגיות ותקשורת מקרבת, לפי התורה האדלריאנית.

עוד ›
מספרת סיפורים ומתעדת סיפורי חיים מרצה ומרחובותציון איכות 10.0 · 205 דירוגים

הפגנה של איש אחד.

דבוריק הר-פזיום שלישי, 15 במרץ 2011זמן קריאה 2דק'
  • בשבוע  האחרון קיבלתי למייל הודעה הקוראת לעם ישראל לצאת לכבישים ולרחובות הראשיים, בכל רחבי הארץ, לעצור את התנועה ולעמוד חמש דקות כהפגנה של העם למען החזרתו המיידית של גלעד שליו. חמש דקות מחיינו- דקה לכל שנה שהוא בשבי.- דבר שהוא בלתי נתפס בעליל.

    את היוזמה הזאת הגה איש מן השורה, אזרח שפתאום הבין כי גלעד הוא הבן הביולוגי של משפחת שליט אך הבן של כולנו, בעצם. ההודעה הזאת הגיעה אלי כמה וכמה פעמים במהלך השבוע.

    היום 15 למרץ, קצת לפני השעה 11:00 עזבתי את המקום בו שהיתי , נכנסתי למכוניתי ונסעתי כדי להגיע בשעה 11:00 למקום שבו אפשר יהיה לעצור את המכונית , לצאת ממנה ולעמוד לצידה במשך חמש דקות. וטוב שכך עשיתי.

    הגעתי למקום ברחוב מנוחה ונחלה ברחובות, לא רחוק מביתי. רחוב שהוא מקביל לרחוב הראשי בעיר וסואן לא פחות. כדי לצאת מהמכונית צריך לחכות כמה דקות כדי שכל טור המכוניות יעבור.

    הגעתי טיפה לפני הזמן, אז ישבתי וחיכיתי , בשעה היעודה, יצאתי ועמדתי בצד במשך חמש דקות. נחשו מה? -- אני הייתי היחידה שעצרה ועמדה. הולכי רגל ונהגים המשיכו בשיגרת יומם כאילו- כלום. "טוב" אמרתי לעצמי, "הם אולי לא קיבלו הודעה למייל ואינם יודעים"- ניסיתי להצדיק. אבל בשיחה עם בתי, לאחר מכן , התברר שבמקום עבודתה אמנם הפסיקו את העבודה ועמדו אך התעצלו לרדת לרחוב ועמדו על הגג- מקום שאיש מלבדם לא ראה אותם. והרי לא זו הייתה המטרה. המטרה הייתה- להיראות ולהראות את הכוח והעדיפות של העם.

    ברחוב שבו היא עובדת  שהוא רחוב של משרדים ובנייני משרדים גבוהים, המונים ירדו לרחוב ועמדו בשקט. "זה היה יפה לראות את זה", אמרה בתי. אני בתמורה סיפרתי על החוויה שלי. אז נודע לי שהדבר שודר בחדשות כמה וכמה פעמים. כלומר גם אם לא קיבלו למייל- יכלו לשמוע בחדשות או מאנשים אחרים. אז אולי היו כמה שלא שמעו , אבל כולם לא ?

    בתל-אביב אנשים הפגינו, ברחובות ברחוב מנוחה ונחלה, רחוב שנקרא על שם אגודת המייסדים של רחובות בשנת תר"ן, איכרים מבוססים ועשירים, החיים נמשכו כרגיל- חבל מאד שבעזה, בגיהנום, יושב ילד צעיר שלו ולמשפחתו החיים נפסקו לפני חמש שנים. שהממשלה שלו לא ממהרת להחזירו- דבר שמטריף את השכל- כי אם היה מדובר במישהו מילדי השרים והראש בממשלה הזאת, היו מחזירים אותו מיידית ובלי לחשוב כל כך הרבה. ילד שלמרבית המזל הוא עדיין בחיים.

    למה מחכים לעזאזל?!

    עכשיו הזמן לפעול ולעשות ולהפגין מול הממשלה , וההתחלה היא בכך שהאזרח 'הפשוט' יבין שזה פשע נורא להפקיר כך ילד שלנו.

     

מרכז 'סיפורים חיים'

שמי דבוריק הר-פז. בעברי הלא רחוק הייתי במשך 37 שנים מורה להסטוריה ותנ"ך, בבי"ס תיכון. במשך השנים למדתי הנחיית קבוצות בנושאים של הורות, זוגיות ותקשורת מקרבת, לפי התורה האדלריאנית. כמו כן אני בוגרת ב

אתר זה מוגן על ידי reCAPTCHA, ובכפוף למדיניות הפרטיות ולתנאי השימוש של Google.