בשנת 2012 הוצאתי לאור 2 ספרים. ספר הביכורים שלי הוא ספר מתח עוצר נשימה למבוגרים בשם "בגידה" המתרחש בנופיה של פריז. הספר יצא לאור בחודש מאי בהוצאה עצמית. הוא עבר עריכה ספרותית, עריכה לשונית, הגהות ועיצוב כריכה ותוך חצי שנה נולד לו הספר. הספר מדבר על בגידה בערכים, בגידה בחברות, בגידה באמון. הספר השני הוא ספר ילדים בשם "ילד סנדביץ בלי גלוטן". ספר זה יצא לאור בהוצאת אצבעוני בחודש אוגוסט 2012. גם עליו נמשכה העבודה חצי שנה. די דומה להפקה עצמית, כי למעט הפקת הספר לא היה שום ערך מוסף ביחסי ציבור לספר. הספר מספר את סיפורו של רועי, בני השני, מרגעי החולשה ואי הודאות מה יש לילד, דרך מציאת ה"מחלה" ממנה סובל, הצליאק, והרגישות לגלוטן, ועד להתמודדות עם השינויים הכרוכים בתזונה ובחברה. אני בחרתי למכור את הספרים שלי בעצמי, מפה לאוזן, דרך קשרים, מפעיל יצרתיות,רשתות חברתיות, נטוורקינג, יוזם. הכל על מנת להגיע לעוד כמה לקוחות. "בגידה" נמכר עד כה בכ550 עותקים. "ילד סנדביץ בלי גלוטן" נמכר עד כה בכ200 עותקים. אתם בוודאי שואלים למה ככה? איפה החשיפה שלך? איך יכירו אותך? למה לא למכור את הספרים בסטימצקי או צומת ספרים? יש צדק באמירות אלו. באופן טבעי ספר צריך להמכר בחנויות הספרים. לדעתי, בארץ זה לא אפשרי, מכמה סיבות (ואני לא מדבר על אשכול נבו, אורלי קראוס-ויינר ועוד, שמוכרים מאות אלפי עותקים, שהם זן אחר, יקירי המו"לים). א. מפיץ שמכניס את הספר לחנויות המרכזיות בארץ (ולא משנה איך קוראים למפיץ, יש כמה כאלה בארץ וכולם דומים בעמלותיהם), יקח עמלה של 50% ממחיר הספר בחנות!!! החנות לוקחת "רק" 25% ממחיר הספר. יוצא שספר צריך להמכר ביותר מ90 ש"ח על מנת שהסופר ירוויח 2 שקלים, כולל מעמ... במחיר שאני מוכר את הספרים אני אמור להפסיד לא מעט כסף על כל עותק שאולי ימכר באחת החנויות. ב. ה""חשיפה"" של הספר (בגרשיים כפולות ומכופלות) שולית מאחר והספר נבלע בחנות ולא מקבל פוקוס, הרי איך אפשר לתת לו פוקוס כשיוצאים כ80 ספרים ביום??? מהר מאוד נעלם הספר כלא היה, העיקר להגיד שהספר בסטימצקי? אני מכיר כמה סופרים "צעירים" כמוני שבחרו להשכיב ספרים בחנויות הגדולות ויצאו בהצהרות "אני בסטימצקי". אני בחרתי בדרך אחרת, מתישה יותר, גוזלת המון זמן, אבל מתגמלת יותר. בהחלט אפשרי. אני בנוי לריצות ארוכות. אני לא רוצה להיות בסטימצקי או צומת ספרים. מה אתם הייתם עושים?