לפני כמה ימים כתבה לי משתתפת בסדנה: "תודה על הרגעים בהם עצרתי ממירוץ החיים, וחוויתי רגעים שאינם מתאפשרים כך סתם בחיי היום יום..." היום יום שלנו בנוי מאין סוף מטלות ו'התחייבויות' לילדים שלנו, לבני הזוג ולעבודה כמובן. והכל צריך להיות מושלם. ולבסוף אנחנו מרגישים ייסורי מצפון שאולי מישהו אינו שבע רצון מאיתנו... אני מציעה לקחת בכל יום פסק זמן לעצמנו. נבחר פינה שקטה, מקום שנוכל לעצור בו, אולי לפני השינה, ונשאל את עצמנו: 'מה שלומי היום? איך עבר עליי היום? וככה נהיה בטוחים שמישהו אחד לפחות, מעוניין לדעת באמת איך אני מרגיש/ה... שווה לנסות!